ת"פ 650-06-13

תקציר

השופטת, לימור מרגולין-יחידי, פותחת בהדגשת חומרתן של עבירות השוחד, המשחיתות גופים ציבוריים ושוחקות את אמון הציבור. העונשים על שוחד הם מחמירים, וכוללים לעתים קרובות עונשי מאסר ועונשים כספיים משמעותיים. בית המשפט מכיר בהבחנה שעושה החוק ופסקי דין קודמים בין נותני השוחד לבין אלה המקבלים אותם, כאשר האחרונים צפויים לענישה מחמירה יותר. לאחר מכן בוחנת מרגולין-יחדי מספר פסקי דין קודמים בתחום השוחד, תוך ציון שיקולי הסכום המעורב, יוזם השוחד ומהות והיקף טובת ההנאה שקיבל. היא מתייחסת לשלושה מקרים ספציפיים, בהם אחד שבו השוחד הופחת לשבעה חודשי מאסר בשל ערכו הנמוך של השוחד ומצוקתו הכלכלית של הנוטל. מקרה אחר עסק בחבר כנסת מכהן שנתן שוחד של 2,000 דולר, שהוביל לעונש מאסר של שישה חודשים. המקרה השלישי עסק בשוחד בסך 4,350 דולר שהסתיים בעונש מאסר בשל התועלת הכספית המשמעותית והנזק הישיר לקופת המדינה. בהתייחסו למקרה הנוכחי, השופט בוחן את חומרת העבירה ונסיבותיה. היא מקבלת את העובדה שהיוזמה לקבלת השוחד הגיעה ממקבל השוחד, בן גיאת, שפנה לנאשם בבקשה לעזרה, תוך ניצול נטיותיו הפילנתרופיות של הנאשם. השוחד, בשווי 6,000 שקל, ניתן בצורת תלושי רכישה על פני שישה מקרים. בעוד השופטת מדגישה את חומרת העבירה, היא מודה כי לא מדובר בטעות חד פעמית וכי הנאשם לא יזם ולא תכנן את השוחד. נזקי השוחד נבחנים בשני מעגלים: מקום העבודה המיידי, שבו הפגיעה הייתה מינימלית, והמרחב הציבורי, שבו פגע בתדמיתו של עובד בכיר בעיריית תל אביב. התביעה דורשת עונש של שישה חודשי מאסר, ואילו ההגנה מבקשת תוצאה מקלה יותר, הימנעות מהרשעה. מרגולין-יחידי מחליטה שלא להימנע מהרשעה בשל אופי העבירה. בקביעת העונש ההולם, השופט לוקח בחשבון מספר נסיבות מחמירות ומקלות. מצד אחד, היא מציינת כי הנאשם לא הודה באשמה, הכחיש את האישומים גם לאחר הכרעת הדין, ויש לו עבר פלילי קודם. מנגד, היא מכירה בתרומתו החיובית של הנאשם לחברה, בגיוון עיסוקו, בגילו המתקדם ובשיהוי בהגשת כתב האישום, שאינו מיוחס לנאשם. בהתחשב במכלול הנסיבות, השופט גוזר על הנאשם שישה חודשי עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 40 אלף שקל, עם אפשרות לחמישה חודשי מאסר במקום קנסות שלא שולמו. השופט גם מוציא צו כללי להחרמת מוצגים הקשורים לתיק. לנאשם מוקנית הזכות לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.