בג"צ 509/78

תקציר

הנהלת בתי המשפט הוציאה למיקור חוץ את ניסוח והוצאת פסקי הדין של בית המשפט העליון, וחברת מיקרושור זכתה במכרז. העותר, שהגיש הצעה מתחרה, עתר לבג"ץ וטען כי היה מקום לקבל את הצעתו - שתאמה את תנאי המכרז והייתה המשתלמת ביותר. עם זאת, בג"ץ פסק נגד העותר. הצעתו אמנם הייתה זולה יותר, אך ההפרש במחיר לא היה משמעותי מספיק כדי לגבור על שיקולים אחרים. שופט המקרה קבע כי ועדת המכרזים הפעילה באופן לגיטימי את שיקול דעתה בהערכת היתרונות האיכותיים של הצעתה של מיקרושור על פני זו של העותר. MicroShore הציעה מועמדים מוכשרים ביותר – ד"ר גבריאלה שלו וד"ר אריאל רוזן-צבי – בעלי רקע משפטי מרשים וניסיון בהוצאה לאור, מה שהעניק להצעתם יתרון מכריע באיכות. זאת ועוד, נדחתה טענת העותר כי לא ניתן לו שהות מספקת להכין את הצעתו, שכן הוא לא ביקש ארכה מהנהלת בתי המשפט ולא פנה לבית המשפט טרם הגשת הצעתו. השופטת גם לא מצאה כל הצדקה לטענת העותרת כי מיקרושור חסרה כישורים, וציינה כי החברה מסרה מידע מפורט על עורכיה המוצעים, בעוד שהעותרת לא עשתה כן. השופט הסכים עם החלטת ועדת המכרזים, וקבע כי היא סבירה ומבוססת על הבדלים איכותיים מהותיים בין ההצעות. בנוסף, ציין השופט כי הצעתה של העותרת לפרסם פסקי דין בתדירות גבוהה יותר גברה על יכולות העריכה המעולות של MicroShore. לבסוף, השופט התייחס לניגוד עניינים פוטנציאלי שבו היה מעורב ד"ר פיטר אלמן, שהיה גם חבר בוועדת המכרזים וגם הציע את המתרגם הראשי של MicroShore. למרות שד"ר אלמן פסל עצמו מדיוני הוועדה, השופט לא מצא ראיות להשפעה בלתי הוגנת וציין כי החלטת הוועדה לא נפגעה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והעתירה נדחתה.