ת"א 19062/06

תקציר

התובעת, חברת עורכי דין, תבעה את הנתבעים בגין אי תשלום שכר טרחה והוצאות בגין שירותים משפטיים שניתנו להם. השירותים כללו ייצוג במספר רב של תיקים בבתי משפט, הופעות ומשא ומתן. נחתמו שני הסכמי שכר טרחה, הקובעים תעריפים לשעה והוצאות נוספות, עם בונוס נוסף שהובטח לתובע במקרה שמועמד מסוים ייפסל מלהיבחר. התובע תבע שכר טרחה בסך 79,369 דולר, ביחד ולחוד, משני הנתבעים. הנתבעים טענו כי שכר הטרחה מופרז ולא מוסכם, וכי הבונוס לא היה חייב שכן הוא התבסס על תנאים שלא התקיימו. בית המשפט בחן את יחסי עורך דין-לקוח בין הצדדים. נמצא כי שני הנתבעים היו לקוחות של התובע, למרות טענותיו של הנתבע 2 בדבר היעדר יריבות, בשל מעורבותו האישית והאינטרסים שלו בהליך המשפטי. בית המשפט בחן גם את הסכמי שכר הטרחה ורישומי השעות המפורטים שהגיש התובע, ומצא אותם קבילים בחלקם ובחלקם מופרזים בשל חוסר ספציפיות וראיות. השופטת הפחיתה את שעות החיוב כמפורט וקיבלה את התביעה להוצאות נלוות נוספות. באשר לבונוס בסך 50,000 דולר, פסק בית המשפט לטובת הנתבעים, ולא מצא קשר סיבתי בין מעשיו של התובע לבין התוצאה הרצויה. גם סעיף הבונוס היה מעורפל והיה צורך לפרשו כנגד התובעת, שניסח את ההסכם. כמו כן נדון הסדר פשרה מאוחר יותר בין הצדדים, שכלל תשלום מוזל של 44,561 דולר. בית המשפט קבע כי מאחר שהנתבעים לא קיימו את סיום העסקה, התובע אינו מחויב לה עוד. עם זאת, כהמלצה, בית המשפט הציע לשני הצדדים לסיים את העניין בכך שהנתבעים ישלמו את הסכום המהוון, אשר יחושב על בסיס שער החליפין במועד הגשת התביעה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. לסיכום, חויבו הנתבעים לשלם את שכר הטרחה המופחת, ללא הבונוס, וכל צד היה אחראי להוצאותיו. התובע היה אמור להגיש פסק דין לחתימת בית המשפט על סמך פסק הדין, עם תקופת הודעה מוקדמת של 30 יום לכל התנגדות.