ע"ע 1363/04

תקציר

פסק הדין עוסק בערעורים הנוגעים לפיצויים לפי חוק הגזזת, שמטרתו לתמוך בעולים שנפגעו רפואית מטיפולי קרינה של מדינת ישראל והסוכנות היהודית. למרות הכוונות הטובות שעמדו מאחורי טיפולים אלה, הם גרמו לבעיות בריאותיות חמורות, מה שהביא לחקיקת החוק כדי לספק פיצוי כספי. בית המשפט מבהיר כי הפיצוי לפי חוק הגזזת מתייחס באופן ספציפי ל"אזורי הצלקות הבלתי ניתנים למדידה של הקרקפת", וקושר זאת לתופעה של התקרחות ולא ל"רדיודרמטיטיס". בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת כי אין להרחיב את הגדרת הליקוי כך שתכלול גם "צלקת" מחוץ לקרקפת או ללא "אי מדידה" נלווית. לפיכך, על הליקוי להתאים לסעיפים 76 ו-77 לתקנות הביטחון הלאומי, המסווגים אותו כ"חוסר פרופורציה" אזורי או כללי, המזכה בדרגת נכות של 0% או עד 20%, בהתאמה. פסק הדין מדגיש את הצורך בגמישות במסגרת החוקית כדי להבטיח פיצוי הוגן, ומאפשר לוועדות הרפואיות לקבוע שיעורי נכות בין 0% ל-20%, המשקפים את היקף הפגיעה. בסופו של דבר, ערעורי המדינה מתקבלים, ומחזירים מקרה אחד לוועדה הרפואית לעררים להערכה מחודשת, תוך אישור ההכרה בנכות בשיעור 20% למשיב אחר לפי סעיף 77, על בסיס אי התאמה חברתית. פסק הדין מבטא מחלוקת שיפוטית מסוימת לגבי הנוקשות של יישום הלכת שרון פז, ומצביע על כך שגמישות חיונית בנסיבות מסוימות כדי ליישם כראוי את כוונת החוק ולהשיג צדק עבור הקורבנות.