ת"א 1944/05

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת הנוגעת למכירת בית דפוס בחולון. בעל בית הדפוס, התובע, יזם את התביעה המשפטית בטענה כי הנתבעים, שהיו אמורים לרכוש את בית הדפוס, לא שילמו את הסכום המוסכם של 7.5 מיליון ₪. לטענת התובעת, הנתבעים שילמו רק 345,000 ש"ח כדמי שכירות למשך שלושה חודשים וביקשו לנכות סכום זה ממחיר הרכישה הסופי, תוך הפרת ההסכם. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי מילאו את חובת התשלום שלהם על פי הסכם פשרה, ושילמו לתובע 936,000 ₪. עוד ציינו כי טענת התובעת בדבר אי התשלום נעדרת יריבות ודינה להידחות. לאחר בחינת הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, קבע בית המשפט כי טענת התובעת כי הנתבעים לא שילמו את הסכום שנקבע בהסכם הפשרה אינה משכנעת. התובעת לא הצליחה להביא ראיות משכנעות לכך שהנתבעים, או מי מטעמם, קשורים לשלושת השיקים שנמשכו על שם אולפני נ.ח.א בע"מ, שלטענת התובע זויפו. יתר על כן, התנהגותה של התובעת לאחר חתימת הסכם הפשרה – לא נענתה לבקשת הנתבעים לאישורו ולא התנגדה להחלטת בית המשפט המעניקה לו תוקף של פסק דין – הייתה מוטלת בספק. התובע גם נמנע מלזמן עדים רלוונטיים, כגון רו"ח אלי הראל והמגשר עו"ד פרנקל, להעיד, דבר שיצר הנחה הפוגעת בגרסתו של התובע לאירועים. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת הנתבעים ודחה את תביעת התובעת במלואה. התובע חויב לשאת בשכר טרחת עורך הדין של הנתבעים, בסך 40,000 ש"ח + מע"מ, וכן בהוצאות המשפט שייאכפו על ידי הרשם. הסכם הפשרה, שקבע את ויתרו של התובע על כל התביעות הנוגעות לבית הדפוס, קיבל תוקף של פסק דין, ומייתר את הצורך בדיון במרכיבים אחרים של התביעה.