בע"מ 2355/14

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשה לחופשה לצורך ערעור על פסק דין קודם שהתיר למשיב, האם, להגר לאנגליה עם שני ילדיה הקטינים, תוך יצירת קשר והסדרי ראייה עבור המבקש, האב. פסק הדין המקורי ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, ואושר על ידי בית המשפט המחוזי מרכז לוד. המבקשת טענה כנגד אמינותם של הפסיכיאטר המומחה, המשיבה ועורך דינה, אך החלטות בתי המשפט התבססו על חוות דעת מקצועיות רבות המפרטות את כישוריה ההוריים הלקויים של המבקשת, בעיות השליטה בדחפים ועיוות המציאות, אשר סיכנו את הקטינים. לעומת זאת, המשיב נחשב לאפוטרופוס בעל יכולת, המוכן לאפשר מערכת יחסים בריאה בין הילדים לאביהם. בתי המשפט שקלו גם את מצבה המצער של המשיבה בישראל, שנגרם בשל התנהגותה המטרידה של המבקשת, ובהיעדר רשת תמיכה מקומית, ומצאו כי ההגירה תקל עליה ועל סבלם של הקטינים. בעוד השופט הכיר בקושי של קטינים יהודים ישראלים להגר מישראל, הנסיבות הספציפיות גברו על חשש זה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי צו עיכוב היציאה מהארץ נגד המבקש אינו מידתי ופוגע בחופש התנועה שלו. השופטת הדגישה את הצורך של שני ההורים לכבד את הקשר והסדרי הראייה לטובת הקטינים. החלטה זו התקבלה לאחר בחינה מדוקדקת של כל הטיעונים שהוגשו וההערכות המקצועיות, ובסופו של דבר הגיעה למסקנה כי טובת הקטינים נתונה לתכנית ההגירה של אמם, בכפוף להסדרים האמורים.