פש"ר 13752-08-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב זכותה של מנורה מבטחים לפנסיה וקופות גמל בע"מ לנכות את החוב של חייב מהכספים המיועדים להעברה לקופת הכינוס. החברה נימקה טענה זו בהתבסס על סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל וסעיף 4(2) לחוק המשכון, בטענה לקיומו של הסכם משכון ולזכות קיזוז. אלא שהנאמן והנאמן התנגדו לכך וטענו כי מנורה מבטחים לא הגישה תביעת חוב במועד וכי יש להגביל את זכות הקיזוז של החברה. עוד טענו כי כספי הפוליסה אינם יכולים להיחשב כמשכון. לאחר בחינת חומר הראיות, פסק השופט לטובת מנורה מבטחים, תוך הכרה בזכותה לקזז את החוב שחב לה החייב. ההחלטה התבססה על הוראות סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, המאפשר קיזוז הדדי של חובות בהליכי פשיטת רגל. השופט קיבל את טענת החברה כי זכות הקיזוז קיימת בנפרד מתביעת החוב שנדחתה ואינה מותנית בחובותיו האחרים של החייב. כמו כן, קבעה השופטת כי כספי הפוליסות אינם מהווים משכון, כנדרש בחוק המשכון, וכי למנורה מבטחים זכות לנכות את הלוואות החייב מקופת הגמל. הנאמן הונחה לבחון את חישובי החברה ולהעלות התנגדויות, אם ישנן, בתוך שלושה שבועות.