ת"א 49020-07-12

תקציר

בעל בניין ביפו, התובע, הגיש תביעת פינוי נגד דיירים מוגנים המתגוררים בבניין שנים רבות. הנתבעים, לרבות הנתבע מס' 1 שהוא בנם של השוכרים המקוריים, הינם דיירים מוגנים על פי הסכמי שכירות מהשנים 1961, 1966 ו-1970. התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את ההסכם משנת 1970 בכך שפלשו לאזורים אחרים בקרקע, בנו יחידות דיור נוספות וקומה והפעילו עסק ללא הסכמה. מנגד, טוענים הנתבעים כי יש להם זכויות בכל הבניין כדיירים מוגנים. עוד הם טוענים כי כל השינויים שנעשו היו פנימיים ובהסכמת התובע. השופטת פוסקת לטובת התובעת, ומוצאת את הנתבעים מפרים את הסכם השכירות בגין בנייתם והרחבתם הבלתי מורשית. עם זאת, השופט מתחשב גם במגוריהם הארוכים של הנאשמים בנכס וקובע כי הם יכולים להישאר בדירות המקוריות - בסך שבעה חדרים, שלושה מטבחים ושלושה חדרי שירותים - תוך הריסת התוספות הבלתי מורשות. כמו כן נדרשים הנתבעים לפנות שטח נוסף המכונה גוש 9014, מגרש 13, ולשלם לתובע 1,050,000 ₪ דמי שימוש הולמים בגין שבע השנים האחרונות, וכן 25,000 ₪ הוצאות משפט בתוך 60 יום. עוד נקבע בפסק הדין כי אם הנתבעים יהרסו את התוספות בתוך 90 יום, יבוטל צו הפינוי של מגרש 14. לבסוף, הנתבעים נדרשים לפנות את המקום, את שני המגרשים, בתוך 90 יום מיום פסק הדין, או לשאת בתוצאות נוספות.