ת"א 40343-12-12

תקציר

התובעת, חולת סוכרת, תבעה את הנתבעת, הפדיקוריסטית שלה, בגין רשלנות, בטענה כי רשלנותה במהלך הפדיקור גרמה לתובעת לעבור כריתה של בוהן רגל ימין. השופטת פתחה וקבעה כי הנתבע אכן התרשל בכך שלא שאל על ההיסטוריה הרפואית של התובע ובביצוע הפדיקור בתנאים לא בטיחותיים. עם זאת, השופט מצא את עדותה של התובעת כי הפגיעה התרחשה בסמוך לבוהן שלה אינה אמינה, וסותרת את הרשומות הרפואיות לפיהן הפגיעה התרחשה בעקב. עוד קבעה השופטת כי חוסר מהימנותה של התובעת, הימנעותה מזימון עדים רלוונטיים ועדות המומחה, כל אלה סותרים את טענתה. בסופו של דבר, קבעה השופטת כי התובעת לא הוכיחה די הצורך קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעת לבין הקטיעה, ולכן פסקה לה פיצויים בסך 40,106 ₪ בלבד, שהופחתו ב-25% בשל אשמתה התורמת שלה, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. סכום זה היה עבור כאב וסבל, שכר שאבד בסמוך למועד הפגיעה, סיוע והוצאות. השופט הגיע למסקנה כי בעוד הנתבעת התרשלה, טענת התובעת כי קטיעת הבוהן שלה נגרמה כתוצאה מרשלנות זו נכשלה.