עת"מ 211/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עתירה נגד החלטת מועצה מקומית בישראל להפסיק את שירותיו של עו"ד מנחם חכמון כיועצו המשפטי ללא קיום שימוע. בית המשפט פסק לטובת העותרים וקבע כי ההחלטה פגומה ודינה להתבטל. ראשית, בית המשפט דחה את טענת המשיבים כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי בהגשה, וציין כי העותרים פעלו במהירות במסגרת הרגולטורית וכי אופיו הרגיש של המקרה מצדיק בדיקה יסודית. לפיכך, העתירה נדונה לגופה. שנית, בית המשפט הדגיש את חובתו הבסיסית של המשפט המינהלי לקיים שימוע לפני קבלת החלטות העלולות להשפיע לרעה על הפרט. נמצא כי החלטת המועצה להפסיק את שירותיו של עו"ד חכמון ללא שימוע נפלה בה פגם משמעותי. בית המשפט דחה את נימוקי המשיבים לאי קיום שימוע, והדגיש כי חובת השימוע היא דרישה מהותית ולא ניתן לקיימה רק בהליך פורמלי וטכני. הליך השימוע בתיק זה היה לקוי בשלוש חזיתות: נימוקי הפיטורים לא הוצגו בפני עו"ד חכמון, תשובותיו במהלך השימוע נראו לא רלוונטיות וההליך כולו נראה מוטה. שלישית, בית המשפט התייחס לסמכותם של חברי המועצה המקומית למנות ולפטר יועץ משפטי. החוק אמנם קובע כי רשות מקומית חייבת למנות יועץ משפטי, אך היא שותקת בנוגע למנגנונים לכך. בית המשפט הכיר בתוקפה של החלטת חברי המועצה לאשר את מינויו של עו"ד חכמון, וציין כי לא הוגש עליה ערעור בעתירה. כמו כן, היא הכירה בכך שעו"ד חכמון אינו עובד המועצה, דבר שהשפיע על דרישות החוק סביב פיטוריו. בית המשפט, תוך הפעלת ריסון שיפוטי, בחר שלא להיכנס לנבכי סמכותם של חברי המועצה לפטר יועץ משפטי שאינו עובד, נוכח היעדר הוראות או פסיקות מפורשות בנושא. בסופו של דבר נעתר בית המשפט לעתירה וביטל את החלטת חברי המועצה להפסיק את שירותיו של עו"ד חכמון. היא הורתה למשיבים לשאת בהוצאות העותרים וקבעה את הסכום על 20,000 ₪. פסק הדין הדגיש את חשיבות ההגינות המינהלית ואת הדרישה המהותית לדיון משמעותי במקרים כאלה.