רע"ב 8231/19

תקציר

במקרה שלפניי, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד, אשר אישר את סירובו של שירות בתי הסוהר לאפשר לו ביקורי התייחדות עם בת זוגו הידועה בציבור. המבקש, העצור מאז יולי 2016 בגין אישומים חמורים הכוללים קשירת קשר לביצוע רצח ועבירות נוספות, מוחזק בבידוד, אך יש לו גישה לביקורים פתוחים ולשיחות טלפון עם משפחתו. שב"ס דחה את בקשתו לפגישות התייחדות בשל התנהגות שלילית לכאורה ומידע מודיעיני שהצביע על פעילות פלילית מתמשכת מהכלא. בית המשפט המחוזי מצא את החלטת שב"ס סבירה, הן בהתחשב במודיעין מהימן והן בנסיבותיו הייחודיות של המבקש, כגון הבידוד הקשה שלו ורצונו להביא ילד לעולם. עם זאת, נקבע כי יש צורך להגביל ערוצי תקשורת בלתי מפוקחים כמו ביקורי התייחדות. המבקש טען כי החלטה זו פוגעת בזכותו לכבוד ולחיי משפחה, תוך שהוא מצביע על פער ביחס לעצורים דומים ומטיל ספק ברלוונטיות הנוכחית של המידע המודיעיני שהופעל נגדו. השופט, לאחר שבחן את התיק, דחה את הערעור, והדגיש את אי-התערבותו הרגילה של בית המשפט בהחלטות מחוזיות בעתירות אסירים, אלא אם הן מעלות שאלות משפטיות עקרוניות רחבות יותר. בהחלטה הודגש כי ביקורי התייחדות הם פריבילגיה ולא זכות וכי שב"ס פעל על פי שיקול דעתו לאור המלצת המשטרה השלילית והמודיעין הספציפי. משכך, לא הייתה עילה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהביא לדחיית בקשת הערעור.