הפ"ב 5694-06-18

תקציר

פסק הדין מאשר פסק בוררות זר על פי האמנה בדבר הכרה ואכיפה של פרסי בוררות זרה, 1958. זאת, על יסוד הקביעה כי התנגדות המשיב לאישור פסק הבוררות מכוח סעיף 5(1)(ד) לאמנה, המאפשר סירוב אם הרכב רשות הבוררות לא היה בהתאם להסכמת הצדדים, לוקה בחוסר אמינות. המשיב טען כי מעולם לא הסכים למינוי הבורר, אך קצין השיפוט מצא את גרסתו לאירועים בלתי אמינה, ובמקום זאת קיבל את עדותו של המבקש כי המשיב הסכים. בנוסף, טענת המשיב כי הסכמה למינוי בורר צריכה להיות בכתב, לפי סעיף 2(2) לאמנה, לא התקבלה. הנסיבות, לרבות התייחסות הסכם הבוררות לדין המקומי והתנהלות המשיב, מצביעות על תוקפו של מינוי הבורר. פסק הדין מדגיש גם את העילות המצומצמות לסירוב לאכוף פסקי בוררות זרים ואת הפרשנות המצמצמת של עילות אלה, בהתאם למטרת האמנה להגביר את יעילותה של הבוררות כשיטה ליישוב סכסוכים. המשיב חויב לכסות את הוצאותיו של המבקש, בסך 25,000 ₪.