עב"ל 717/08

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, ובכך הפך את החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי. המערערת טענה לירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה עקב חשיפה לרעש במוסך בבעלות אביה, בו עבדה משנת 1990. הערעור התמקד בצורך במומחה רפואי שיעריך את הקשר הסיבתי בין עבודתה לבין ליקוי השמיעה שלה, שכן בית המשפט המקורי לא מינה מומחה כזה, למרות הראיות המצביעות על כך שרעש במקום עבודתה יכול היה לתרום למצבה. החלטה זו נשענה על הקשיים העומדים בפני עובדים להוכיח חשיפה לרעש מזיק, במיוחד כאשר מעסיקים אינם מבצעים את בדיקות עוצמת הרעש הנדרשות. התקנות והחוקים הרלוונטיים לפגיעות כתוצאה מרעש, כגון תיקון 79 לחוק וסעיף 84א, היו מרכזיים בתיק, והצביעו על כך שיש לעמוד בתנאים מסוימים כדי שאובדן שמיעה יוכר כפגיעה בעבודה, לרבות רמות רעש העולות על 85 דציבלים ותיעוד בזמן של לקות שמיעה. בית המשפט ציין את בדיקות השמיעה של המערער המצביעות על ליקוי שמיעה כתוצאה מרעש והיעדר הסברים רפואיים אחרים. בהתחשב בגורמים אלה, קבע בית המשפט כי על המומחית להעריך את הקשר הסיבתי בין עבודתה לבין לקות השמיעה. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי עם הוראות למינוי מומחה רפואי, והמערער זכה בשכר טרחת עורך דין.