ע"מ 47997-02-13

תקציר

המערערת, סוכנת ביטוח, ערערה על שומות המשיב לשנות המס 2007-2010, אשר לא הכירו בהוצאות שונות הנתבעות על ידי המערערת. ההוצאות המדוברות כללו תשלומים עבור דמי ביטוח וייעוץ, שירותי משרד, שכר לילדיה של המערערת והוצאות ביגוד וניקוי יבש. המשיב טען, כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בנוגע להוצאות אלה, וכי הן לא הוצאו או שולמו בפועל. לחילופין, טען המשיב כי היה על המערערת לנכות מס במקור בגין הוצאות אלה, אך לא עשה כן, דבר שמנע את ניכוין לפי סעיף 32א לפקודת מס הכנסה. בית המשפט פסק לטובת המערער. בית המשפט קבע, כי הוצאות דמי הביטוח והייעוץ, כמו גם הוצאות בגין שירותי משרד, הוצאו בהפקת הכנסותיו של המערער ושולמו בפועל. בית המשפט ביסס את החלטתו על עדויותיהם המהימנות של המערער ואחיו, וכן על מסמכים תומכים כגון דפי בנק וצילומי שיקים, למרות חוסר עקביות מסוים בראיות. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי הוצאות אלה הוכרו בשנות מס קודמות, והמשיב לא הסביר כראוי מדוע אין להכיר בהן במקרה הנוכחי. באשר לשכר הילדים והוצאות הביגוד והניקוי היבש, מצא בית המשפט כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. ראיות המערערת להוצאות אלה לא היו מספיקות, ולא היה בסיס חוקי לניכוי הוצאות ביגוד וניקוי יבש. בית המשפט התייחס גם לסוגיית ניכוי המס במקור. נמצא כי בעוד שהמערערת הייתה חייבת לנכות מס במקור על דמי הביטוח והייעוץ, פרטי המקבל היו ידועים למשיב, ולפיכך לא חל סעיף 32א לפקודה, המונע ניכוי הוצאות כאשר לא נוכה מס במקור. הערעור התקבל ברובו והמשיב חויב לשאת בהוצאות המערער.