עפ"ת 15052-12-10

תקציר

המערער הורשע על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחיפה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. בית המשפט מצא כי במערער היו 425 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף, מעבר לגבול החוקי. המערערת ערערה על פסק הדין, בטענה כי התביעה לא הצליחה להוכיח את תקינות מכשיר הנשיפה ששימש בבדיקה וערערה על מיקום והליך כיול המכשיר. בית המשפט לערעורים דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה. בית המשפט קבע כי התביעה אינה נדרשת לספק ראיות כדבר שבשגרה לתקינות מכשירי ההנשמה וכי המערערת לא ביקשה הוכחה כזו בשלב המתאים של ההליך. בית המשפט גם לא מצא כל פגם בתהליך הכיול וציין כי התנהגות הנהיגה של המערער ותוצאות בדיקת הנשיפה אישרו את אשמתו. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים הדגיש את חוסר רצונו להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר, במיוחד כאשר המערערת לא ביקשה עיון חוזר בעובדות. באשר לגזר הדין, הסכים בית המשפט עם החלטת בית המשפט לתעבורה להטיל את עונש הפסילה המינימלי הקבוע בחוק בעבירות נהיגה בשכרות, תוך שימת דגש על חומרת עבירות אלו ועל כוונת המחוקק העומדת מאחורי העונשים המחמירים. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מעונש המינימום ולפיכך דחתה את הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין.