רע"א 31116-12-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על הנתונים המסופקים בפסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי של בקשת רשות ערעור (רע"א) 31116-12-25 (בית המשפט העליון)** **רקע עובדתי:** ההליך הנדון הינו בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר אישרה החלטות קודמות של בית משפט השלום. במקור, הוגשה תביעת רשלנות רפואית על ידי המשיבה (פלונית) נגד המבקש (בית חולים המשפחה הקדושה). טענת המשיבה היא כי המבקש התרשל באבחון מחלת סרטן השד. הליך משמעותי בבית משפט השלום היה מינוי מומחית מטעם בית המשפט, אשר הגישה חוות דעת. בחוות דעת זו נקבע כי קיים סיכוי שאבחון מוקדם יותר של המחלה היה מאפשר ריפוי. **טענות המבקש:** המבקש ביקש לפסול את חוות הדעת של המומחית, או לחלופין, לאפשר לו לחקור אותה בשנית. עילת בקשתו נבעה מטענה כי באותו הליך אחר, הגישה המומחית חוות דעת אחרת, אשר כללה קביעות סותרות לזו שבפני בית משפט השלום. בית משפט השלום דחה את בקשת המבקש, וקבע כי לא הוכחה סתירה בין חוות הדעת, וכן כי הבקשה הוגשה בשיהוי. בקשה נוספת לעיון חוזר נדחתה אף היא, וכך גם בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. המבקש טוען כעת, בבקשת רשות הערעור הנוכחית, כי הערכאות דלמטה שגו בקביעתן כי אין סתירות בין חוות הדעת, וכי נגרם לו "עיוות דין קשה". **החלטת בית המשפט העליון (כבוד הנשיא יצחק עמית):** בית המשפט העליון (כבוד הנשיא עמית) דחה את בקשת רשות הערעור, וזאת מכוח סמכותו לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וללא צורך בהידרשות לתשובת המשיבה. **עקרונות משפטיים מרכזיים בהחלטה:** 1. **הגבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (תקנה 148א):** בית המשפט העליון מדגיש את תפקידו המצומצם בהליכי רשות ערעור ב"גלגול שלישי". על פי תקנה 148א, ככלל, אין להרשות ערעור אלא במקרים חריגים בהם עולה שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. במקרה זה, בית המשפט קבע באופן מפורש כי הבקשה "לא מגלה כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, והמבקש אף לא מנסה לטעון לכך". 2. **החלטות ביניים והיקף ההתערבות השיפוטית:** בקשת רשות הערעור התייחסה להחלטת ביניים של בית המשפט קמא – החלטה שלא לפסול מומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט העליון קבע כי החלטות מסוג זה הן "בְּלֵב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית". משמעות הדבר היא כי בית המשפט לערעורים נוטה שלא להתערב בהחלטות ביניים, במיוחד כאלו הקשורות לניהול הראיות (כגון מינוי ופסילת מומחים), אלא אם כן קיים שיקול דעת בלתי סביר באופן קיצוני. ההחלטה מצטטת תקדימים רלוונטיים (רע"א 8245/23 ורע"א 7886/23) התומכים בהלכה זו. 3. **עיוות דין:** המבקש טען כי נגרם לו "עיוות דין קשה". בית המשפט העליון דחה טענה זו, תוך שהוא מציין כי "אף איני סבור כי נגרם למבקש עיוות דין נוכח שלוש ההחלטות המנומקות והמפורטות שניתנו בעניינו". הדבר מלמד כי התערבות שיפוטית בטענת עיוות דין, בהיעדר פגמים מהותיים אחרים, תיעשה רק במקרים קיצוניים בהם ברור כי ההליך פגע באופן ממשי בזכויות הצדק. 4. **שיקול דעת הערכאה הדיונית:** הנשיא עמית מייחס חשיבות רבה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה (בית משפט השלום) בניהול ההליך ובקבלת החלטות ביניים. הוא מניח כי הערכאות דלמטה (הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי) נימקו והרחיבו את החלטותיהן, ועל כן אין מקום להתערבות שיפוטית בדרגה זו. **חידושים משפטיים (או הדגשת עקרונות קיימים):** * **הבחנה ברורה בין דיון ב"גלגול שלישי" לדיון בערכאה ראשונה או שנייה:** ההחלטה מדגישה את השינוי המהותי בהיקף הבחינה השיפוטית כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". הדגש עובר מהתמודדות עם מהות המחלוקת לבירור האם קיימת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים. * **חיזוק ההגנה על שיקול הדעת של הערכאה הדיונית:** ההחלטה מאששת את הלכת הפסיקה לפיה התערבות בהחלטות ביניים, כגון פסילת מומחה, תיעשה במשורה ורק במקרים של שיקול דעת קיצוני. * **הגדרת "עיוות דין" בהקשר של החלטות ביניים:** בית המשפט מבהיר כי לא כל טענה בדבר אי-הסכמה עם החלטה תהווה "עיוות דין", אלא רק כאשר מדובר בפגיעה ממשית בזכויות דיוניות או מהותיות. **מסקנה:** בקשת רשות הערעור נדחתה על הסף, מכיוון שלא הציגה כל שאלה משפטית עקרונית, והתמקדה בבירור טענות עובדתיות ופרשניות שנגעו להחלטות ביניים של הערכאות דלמטה. בית המשפט העליון הדגיש את תפקידו המצומצם בהתערבות בהליכים ב"גלגול שלישי" ואת חשיבות שיקול הדעת של הערכאה הדיונית.