ב"ל 38248-03-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 38248-03-23** **מבוא** פסק דין זה של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ניתן ביום 16.4.2025, עוסק בתביעת התובע, מר וליד סייד אחמד, לקבלת קצבה מיוחדת לנפגע עבודה, לפי סעיף 112 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. המחלוקת המרכזית נסבה סביב השאלה האם התובע עומד בתנאי הסף הרפואיים לקבלת קצבה מיוחדת, כפי שנקבעו בתקנה 1(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים), תשכ"ה-1965 ("התקנות"). **הרקע העובדתי המוסכם** התובע, יליד 1969, נפגע בתאונת עבודה ב-7.4.2011, בעת שעבד בענף הבניין ונפל מגובה. הפגימות שהוכרו כוללות חבלת ראש ושבר בחוליה D1. ועדה רפואית לעררים קבעה לתובע נכויות בשיעורים הבאים: * 40% נכות נוירולוגית בגין אפילפסיה. * 5% נכות אורתופדית בגין כאב בכתף. * 10% נכות פסיכיאטרית בגין הפרעת הסתגלות. כמו כן, הופעלה לגביו תקנה 15, ונקבעה דרגת יציבה בשיעור 74% מיום 12.6.2018. **התביעה לקצבה מיוחדת והסוגיה המשפטית המרכזית** ביום 21.11.2022, הגיש התובע תביעה לקצבה מיוחדת. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה ב-6.2.2023, בטענה כי התובע אינו עומד בתנאי הסף לקבלת קצבה מיוחדת. לטענת התובע, הוא עומד בתנאי תקנה 1(ד) לתקנות, ובפרט, הוא סובל מקשיי הליכה כתוצאה ממחלת האפילפסיה. הנתבע, לעומתו, טען כי אין לתובע קשיי הליכה, וגם אם קיימים, הם אינם נובעים מהנכות המוכרת מהעבודה. הסוגיה המשפטית המרכזית שהובאה להכרעת בית הדין היא האם התובע סובל מקשיי הליכה, והאם קשיים אלו נובעים מנכותו המוכרת מהעבודה, לצורך עמידתו בתנאי הסף לקצבה מיוחדת לפי תקנה 1(ד) לתקנות. **התערבות מומחה מטעם בית הדין** בדיון מיום 12.11.2023, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה-יועץ רפואי בתחום הנוירולוגיה, ד"ר עידית ורבר, אשר התבקשה להשיב על השאלה האם התובע סובל מקשיי הליכה, ואם כן, האם הם נובעים מנכותו מהעבודה. **חוות דעת המומחית והשאלות להבהרה** 1. **חוות דעת ראשונית (11.8.2024):** המומחית קבעה כי "על פי התיעוד הרפואי שצורף, התובע לא סובל מקשיי הליכה." המומחית סקרה את התיעוד הרפואי, לרבות ביקוריו של התובע בבתי חולים בעקבות התקפים אפילפטיים, וציינה כי הבדיקות הנוירולוגיות היו תקינות, ללא חסר מוטורי או תחושתי, וללא הפרעה בקואורדינציה או בהליכה. המומחית הדגישה כי לא מצאה תיעוד כלשהו לקשיי הליכה. 2. **שאלות הבהרה (1.11.2024) ותשובות המומחית (16.12.2024):** * המומחית אישרה כי התובע לא סבל מפרכוסים לפני הפגיעה, אך תיעוד רפואי (בן חיאן ומד"א) תיאר אירועים של נפילות/פרכוסים. * **בעניין הקשר בין פרכוסים לקשיי הליכה:** המומחית קבעה באופן חד משמעי כי **"לא נכון. אין כל קשר בין פרכוסים לבין קשיי הליכה."** היא הסבירה כי בזמן פרכוס כללי החולה מאבד הכרה ואינו יכול ללכת, אך לאחר ההתאוששות הוא חוזר לתפקד וללכת. * **בעניין פרכוסים וגרימת נפילה:** המומחית הסבירה כי **"לא נכון – לא כל פרכוס גורם לנפילה. ישנם פרכוסים שגורמים לנפילה וישנם פרכוסים שאינם גורמים לנפילה."** * **הגדרת "קשיי הליכה":** המומחית הגדירה קשיי הליכה כ"שינויים קבועים ומתמשכים בתבנית ההליכה", שיכולים לנבוע מסיבות רפואיות שונות (פגיעות וסקולריות, מצבים אורטופדיים, דלקות מפרקים, מחלות נוירולוגיות כגון פרקינסון, שבץ, מחלות חוט השדרה). היא הדגישה כי **"אפילפסיה אינה גורמת לשינוי בתבנית ההליכה בהיותה אפיזודית, כאשר בין ההתקפים על פי התיעוד לא תוארו אצל התובע הפרעות הליכה, אדרבא – הליכתו תוארה תקינה לחלוטין."** * **התיעוד הרפואי:** המומחית שבה והדגישה כי אין כל תיעוד בתיקו הרפואי של התובע התומך בקיומם של קשיי הליכה. הנפילות נגרמות עקב ההתקפים האפילפטיים, ולא ניתן להגדירן כקשיי הליכה. **טענות הצדדים בסיכומיהם** * **התובע:** טען כי המומחית אישרה קשיי הליכה בזמן פרכוס, ונקטה בפרשנות מצומצמת למונח "קשיי הליכה". הוא ביקש לראות עצמו כמי שעונה על הקריטריונים בתקנה 1(ד). * **הנתבע:** טען כי דין התביעה להידחות על יסוד חוות דעת המומחית, שלא נסתרה. **הכרעת בית הדין** בית הדין דחה את התביעה. ההכרעה מתבססת על חוות דעת המומחית, שקבעה כי התובע אינו סובל מקשיי הליכה. 1. **אי-קיום תנאי הסף:** בית הדין קיבל את קביעת המומחית כי לא קיים תיעוד רפואי לקשיי הליכה. על פי התיעוד, הליכתו של התובע תוארה כתקינה לחלוטין בין ההתקפים. 2. **הפרשנות ל"קשיי הליכה":** בית הדין דחה את טענת התובע כי המומחית התייחסה לקשיים ברגליים ולא לקשיי הליכה. בית הדין קיבל את הגדרת המומחית ל"קשיי הליכה" כשינויים קבועים ומתמשכים בתבנית ההליכה, ודחה את הטענה כי פרשנותה הייתה מחמירה. 3. **הקשר בין אפילפסיה לקשיי הליכה:** בית הדין אימץ את קביעת המומחית כי אפילפסיה אינה גורמת לקשיי הליכה, שכן המחלה היא אפיזודית, ובין התקפים הליכתו של התובע תקינה. הנפילות בעת התקף לא הוגדרו כקשיי הליכה. 4. **מעמד חוות הדעת:** בית הדין קבע כי לא מצא טעם שלא לאמץ את מסקנות המומחית, שנסמכו על החומר הרפואי, התשתית העובדתית, וניסיונה המקצועי. חוות הדעת הייתה ברורה, עקבית ונתנה מענה לכל השאלות. **עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **מעמד חוות דעת מומחה בית הדין:** פסק הדין מדגיש את החשיבות הרבה שבית הדין מייחס לחוות דעת מומחה שהוא ממנה. חוות דעת זו מהווה נדבך מרכזי בהכרעה, אלא אם כן הוכחה כשגויה או נסתרה על ידי ראיות אחרות. במקרה זה, התובע לא הצליח לסתור את קביעות המומחית. 2. **הבחנה מהותית בין "נפילה עקב התקף" לבין "קשיי הליכה":** זהו אחד העקרונות המרכזיים בפסק הדין. בית הדין, בהתאם לחוות דעת המומחית, מבחין באופן חד בין אירוע חד-פעמי או אפיזודי של נפילה הנגרם כתוצאה מאיבוד הכרה או פרכוס, לבין מצב כרוני ומתמשך של קושי בתפקוד ההליכה. היכולת ללכת באופן תקין בין התקפים, גם אם אדם נופל במהלך התקף, אינה עולה כדי "קשיי הליכה" כפי שהם נדרשים לתנאי הסף לקצבה המיוחדת. 3. **פרשנות התקנות:** בית הדין פועל לאכיפת לשון התקנות והפרשנות הראויה להן. במקרה זה, התובע ניסה להרחיב את הגדרת "קשיי הליכה" כך שתכלול מצבים הקשורים באופן עקיף למחלתו, אך בית הדין דבק בפרשנות הצרה יותר, המתייחסת לפגיעה תפקודית מתמשכת בהליכה עצמה. 4. **הנטל להוכיח את התקיימות תנאי הסף:** הנטל להוכיח כי הוא עומד בתנאי הסף לקבלת הקצבה המיוחדת מוטל על התובע. משקבעה המומחית כי התובע אינו סובל מקשיי הליכה, והתובע לא הצליח להוכיח אחרת, נדחתה התביעה. 5. **חשיבות התיעוד הרפואי:** פסק הדין מדגיש את חשיבות התיעוד הרפואי המפורט והעקבי. המומחית התבססה על חוסר תיעוד של קשיי הליכה, ולעומת זאת, על תיעוד של בדיקות נוירולוגיות תקינות. **סיכום** פסק הדין קובע כי התובע לא הוכיח את קיומם של "קשיי הליכה" כנדרש בתקנה 1(ד) לתקנות. גם אם התובע סובל מנפילות עקב התקפים אפילפטיים, מצב זה, כאשר הליכתו תקינה בין ההתקפים, אינו עונה להגדרה הרפואית והמשפטית של קשיי הליכה. משכך, התביעה לקצבה מיוחדת נדחתה.