ה"פ 23796-05-12

תקציר

החלטת בית המשפט לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום שניתן לרות סובבת סביב שני תנאים מרכזיים המפורטים בתקנה 500. ראשית, נבחנת קיומה של עילת המצאה כאמור בחלופות התקנה. שנית, בית המשפט בוחן האם קיימת "טענה ראויה" המעוררת שאלה כבדת משקל הראויה לבחינה, מתוך הבנה כי נטל ההוכחה מוטל על רות, מבקשת היתר ההמצאה. השופט מסכם כי רות הוכיחה בהצלחה את התקיימותם של תנאים מוקדמים אלה. עם זאת, ההיבט הקריטי הוא הדיון בפורום המתאים לתביעה. לטענת המבקשים, הסכמי הנאמנות כוללים סעיפי סמכות שיפוט זרה, המפרטים את בתי המשפט של ארצות הברית, איי הבתולה הבריטיים או האי ג'רזי כפורומים המתאימים. השופט בוחן את לשונם של סעיפים אלה ומגיע למסקנה כי הם אינם מקנים סמכות שיפוט בלעדית, אלא הם סעיפי שיפוט מקבילים. לפיכך, הם אינם מונעים מבית המשפט הישראלי לדון בתביעה. עם זאת, השופט פוסק לטובת המבקשים, ומבטל את היתר ההמצאה. פסק הדין מבוסס על בחינה מקיפה של הנסיבות, לרבות הדין החל, מיקום הנאמנויות וציפיות הצדדים המעורבים. הקושי הרב לקבל את טענתה של רות כי הפורום הישראלי ראוי, לצד קיומה של תביעה מקבילה שהגישה רות בארה"ב נגד עו"ד גלייכר, מובילים את השופט למסקנה כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום המתאים לתביעה נגד המבקשים. החלטה זו מושפעת מהעיקרון של הימנעות מהתנגשויות בין פסקי דין בתחומי שיפוט שונים וממשקלה המופחת של אי הנוחות שבהתדיינות בפורום זר עקב התקדמות התקשורת המודרנית. כתוצאה מכך, היתר ההמצאה מבוטל בשל אי תקינות הפורום הישראלי, ורות מחויבת לשאת בהוצאות המבקשים.