סב"א 39754-12-13

תקציר

המקרה שלפנינו הוא סכסוך בין שני ועדי עובדים, המבקשת (הסתדרות העובדים הכללית החדשה) והמשיבה, על ייצוג עובדי המועצה המקומית דלית אלכרמל. המשיב משמש כארגון היציג של עובדי המועצה מזה מספר שנים. המבקש עתר לבית המשפט להכיר בו כארגון היציג, בטענה כי למעלה משליש מעובדי המועצה הצטרפו לשורותיו. המשיבה טענה כי עליה לשמור על מעמדה כארגון היציג ממניעים הלכתיים, שכן היא מנהלת משא ומתן עם הנהלת המועצה. עם זאת, בית הדין מצא כי הפגישות בין המשיב לבין הנהלת המועצה לא היוו משא ומתן קיבוצי המצדיק תקופת מניעה הלכתית. השופט הגיע למסקנה כי יש לקבל את טענת המבקש ולהכיר בהסתדרות העובדים הכללית החדשה כארגון העובדים היציג של המועצה המקומית דלית אל-כרמל. החלטה זו התקבלה תוך התחשבות באיזון בין עקרון היציבות והוודאות ביחסי העבודה לבין חופש ההתאגדות של העובדים. בנוסף, בית הדין דן בתפקידו של המעסיק בסכסוכים בין-ארגוניים והדגיש כי המעסיק הוא צד הכרחי בהליכים מסוג זה, בניגוד לפסיקה בעניין אל בטוף.