דנ"א 6407/01

תקציר

פסק הדין עוסק בהחלטה לדחות עתירה בגין הפרת זכויות יוצרים בשידור משני של טורניר הטניס בווימבלדון בישראל. השופט טירקל ורוב השופטים הסכימו עם חוות דעתו של סגן הנשיא מצא, ואישרו כי העותרות, חברות הכבלים, הפרו את דיני זכויות היוצרים בכך ששידרו תכנים זרים מבלי לקבל את האישורים הדרושים מבעל הזכויות, המשיבה מס' 1. בית המשפט התייחס לסוגיות מורכבות סביב תחולת סעיף 6 לחוק התקשורת וחוק זכויות יוצרים, ובסופו של דבר קבע כי חברות הכבלים אינן יכולות לטעון לחסינות מפני הפרת זכויות יוצרים, למרות שבין השופטים ניכרו חילוקי דעות. חלקם, כמו השופט חשין, טענו נגד תחולת זכויות היוצרים על שידורי משנה, תוך ציון תוצאות שליליות אפשריות כגון איפול טלוויזיוני וקשיים בניהול זכויות יוצרים בשל ההתקדמות הטכנולוגית. לעומתם, אחרים סברו כי על חברות הכבלים להבטיח עמידה בחובות זכויות יוצרים, אולי באמצעות הסדרים חוזיים עם גופי שידור זרים, שלאחר מכן יישבו את המחלוקות עם בעלי זכויות היוצרים בפועל. חרף החשש מפני אתגרים טכנולוגיים החורגים ממסגרות החוק, הדגישו השופטים מצא, טירקל, ריבלין ונאור את טוהר המידות של דיני זכויות יוצרים, דחו את העתירה והורו לעותרים לשלם למשיב מס' 1 שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪. הפסיקה גם קראה למחוקק לחדש את החוקים כך שיתאימו לטכנולוגיות שידור מתפתחות ולאזן בין הגנות על זכויות יוצרים לבין גישה חופשית למידע.