תלה"מ 11945-01-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה אם נגד אבי ילדם הקטין, במטרה לשנות את הסדרי המגורים הנוכחיים. האם טענה לניכור הורי מצד האב, וטענה כי הוא הרעיל את הילד כלפיה והפריע לשהותו של הילד בהתנהגות בלתי הולמת ובהיעדר תנאי מחיה הולמים. היא ביקשה להתמנות להורה המשמורן. בתוך כך, האב הפריך טענות אלה והדגיש את מסירותו כהורה ואת מחויבותו לרווחת ילדיו. הוא טען לשימור ההסדרים הנוכחיים, והדגיש את הקשר החזק שלו עם הילד. בית המשפט הורה על תסקיר רווחה, שהמליץ על תיאום הורי והתערבות טיפולית לאב. נמצא כי שני ההורים תרמו לקונפליקט הגבוה, כאשר דירת האב אינה מתאימה לגידול ילד, והעובדת הסוציאלית המליצה על תיאום הורי לניהול הסכסוך. האם התעקשה על החלטה שיפוטית ברורה, ואילו האב העדיף תיאום הורי. בית המשפט, שהכיר בהשפעות המזיקות של קונפליקט גבוה על ילדים, הדגיש כי טיפול שיפוטי לבדו אינו יכול לפתור את הבעיה בצורה יעילה. במקום זאת, היא הורתה על תיאום הורי, מתוך אמונה שזו השיטה המתאימה ביותר לניהול סכסוכים הוריים בעצימות גבוהה ולהעדפת טובת הילד. רכזת ההורים, שתמונה על ידי בית המשפט, תהיה בעלת היקף מפורט של כשירות ומטרות. הם יפקחו על התנהגות ההורים, יתווכו וידאגו לביצוע החלטות שיפוטיות. בית המשפט גם חייב את האב לעבור הדרכה הורית וציפה משני הצדדים לחשוב על מסרי פסק הדין. החלטה זו נועדה להגן על הילדים מפני קונפליקט הורי ולבסס דינמיקה בריאה של הורות משותפת.