ב"ל 8464-12-18

תקציר

התובע, מורה במקצועו, הגיש תביעה נגד בית ספרו, בטענה כי תקרית עם תלמיד ואמו של התלמיד ב-24 באפריל 2015 גרמה לו ללחץ חריג, שהביא לאירוע לבבי. בית הספר טען כי האירוע אינו חריג ולכן אינו יכול להצדיק את טענת התובע. בית המשפט הסכים עם טענת בית הספר וקבע כי עדותו של התובע אינה קוהרנטית וכי הוא לא עמד בנטל המוטל עליו להביא ראיות ראשונות. התובע לא זימן עדי מפתח, לרבות אשתו ואמו של התלמיד, להעיד. עדותם הייתה יכולה לשפוך אור על פרטי האירוע. בנוסף, בית המשפט מצא כי התנהגותו של התלמיד, כמו גם של אמו, לא הייתה חריגה, שכן הן מנהל בית הספר והן הרכזת העידו על ידיעתם המוקדמת על התנהגותם הקשה. גם המסמכים הרפואיים שהוצגו כראיה לא תמכו בטענת התובע, שכן הם לא הזכירו את האירוע או כל סיטואציה מעוררת כעס. מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח כי האירוע התרחש, דחה בית המשפט את התביעה ואישר את החלטת פקיד התביעות.