רע"א 22724-05-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר שאישר עיכוב ביצוע של צו פינוי. תביעת הפינוי המקורית הוגשה על ידי לזרוביץ', בעל נכס עסקי, נגד דייריו: אביו יוסף נעים, ואחיו טובה בוימר. לאחר שהושג פסק דין מוסכם המפנה את יוסף מהנכס, הגיש לזרוביץ' בקשה לצו לאכיפת הפינוי. בקשה זו נתקלה בתביעה נגדית של מרדכי, שטען כי שכר את הנכס מבוימר לצורך ניהול עסק לתיקון צמיגי רכב, וביקש עיכוב ביצוע של צו הפינוי. הערכאה הנמוכה יותר נענתה לבקשתו של מרדכי לעיכוב הליכים, בנימוק של הנוחות שבמתן אפשרות להמשיך להפעיל את עסקיו בנכס, היעדר ראיות לשוכרים חלופיים פוטנציאליים ותנאי הסכם השכירות בין מרדכי לבוימר. עוד ציין בית המשפט כי תוקפו של הסכם שכירות זה, כמו גם הטענות והטענות שכנגד של הצדדים בדבר בעלותו האמיתית של העסק וכל הפרת שיקול דעת, צריכים להתברר במסגרת ההליך העיקרי. המערערת, לזרוביץ', טענה כי החלטת הערכאה הנמוכה שגויה, בעיקר משום שלא קבעה את בטלות הסכם השכירות בין מרדכי לבוימר. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את בקשת רשות הערעור, בקובעה כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר להעניק עיכוב ביצוע מהווה הפעלה סבירה של שיקול דעתה הרחב בעניינים פרוצדורליים. ערכאת הערעור הדגישה כי תכליתו של סעד זמני אינה להכריע בגורל התביעה אלא להעריך את סיכויי ההצלחה, תוך התחשבות במאזן הנוחות ושיקולי היושר. במקרה זה, הסכימה ערכאת הערעור עם התמקדותה של הערכאה הנמוכה יותר במאזן הנוחות ובהחלטתה להיעתר לבקשת מרדכי לסעד זמני. עוד ציין בית המשפט כי יש להתייחס לסוגיות הנוגעות לתוקפו של הסכם השכירות בהליך העיקרי. זאת ועוד, ערכאת הערעור הדגישה כי לא התערבה בקבלת החלטות הערכאה הנמוכה יותר על סמך התרשמותה הישירה מעדויות הצדדים המעורבים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר לעכב את צו הפינוי אושרה.