ד"נ 20/82

תקציר

בית המשפט העליון פסק בעניין האגרה שיש לשלם בגין דיון נוסף שביקש בעל דין בתיק משפטי. בפסק הדין הובהר כי הליך השימוע הנוסף מורכב משני שלבים, כאשר שכר הטרחה שונה חל על כל שלב. השלב הראשון הוא הגשת העתירה, הכרוכה בתשלום קצוב, ואילו השלב השני, הדיון הנוסף עצמו, נחשב שווה ערך לערעור ומחויב בהתאם. האגרה עבור השלב השני מבוססת על שווי הסעד המבוקש, כפי שהוגדר על ידי העותר בעת פנייתו לבית המשפט, ויש לשלמו בשיעור הנוכחי בעת חישוב האגרה ולא בשיעור ההיסטורי ממועד הדיון הנוסף לראשונה. שווי הסעד המבוקש נקבע גם במועד ההחלטה בעתירה לדיון נוסף על ידי נשיא בית המשפט העליון, ולא במועד חישוב האגרה או קיום הדיון הנוסף. המשמעות היא שהאגרה מוקפאת, מרגע מתן הדיון הנוסף, וכל עיכוב בשליחת דרישת האגרה אינו משפיע על גובהה. העותר במקרה זה חויב לשלם את האגרה לפי שווי הסעד המבוקש, כפי שהחליט נשיא בית המשפט העליון בפברואר 1983, בשיעור האגרה הנוכחי. כן חויבה המדינה לפצות את העותרים בגין הוצאותיהם בסך 400 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום האגרה במלואה.