ת"א 39130-03-17

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לזכויות קנייניות ברכוש המשותף של בניין המשותף בין התובעים, שבבעלותם דירה בחלקה 75, לבין הנתבע, שהוא הבעלים של כל הדירות בחלקה 74. התובעים טענו כי מסמך שנמצא בתיק הבית המשותף, משנת 1962, העניק להם זכויות קנייניות בחלקה 74. עם זאת, השופטת קבעה כי המסמך רק מזכה את התובעים לקבל שירותים כגון ניקוי חדרי מדרגות, חימום וגישה למקלט ולבור מים, שעבורם ישלמו אגרה, אך אינו מקנה להם זכויות בעלות. מסמך זה, למרות נוכחותו הפיזית בתיק הבית המשותף, לא נרשם באופן רשמי, ולכן, על פי חוק הבית המשותף, הוא תקף רק למורשי החתימה הראשונים ואינו מחייב את הנתבע, שהפך מאוחר יותר לבעל דירה. כמו כן, דחתה השופטת את טענת התובעים כי רכשו זכות מיטיבה ברכוש המשותף באמצעות שימוש במשך 30 שנה, שכן השימוש שלהם בנכס התבסס על ההסכם עם בעלי הדירות בחלקה 74, ושימוש זה אינו סותר את זכויותיו של בעל הקרקע. השופטת דחתה גם את הטענה כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שמנעה מהתובעים לאחסן חפצים בחדר החימום. הנתבעת לא התנגדה לשימוש של התובעים בחדר המדרגות או במתקנים אחרים כפי שהוסכם במסמך, וטענת התובעים כי הם זכאים לאחסן פריטים בחדר החימום נעדרת שחר. השופט הדגיש כי הזכויות הקנייניות בקניין המשותף מוסדרות בקפדנות בחוק ויש לקבוע אותן בבירור, מה שלא היה המקרה כאן. לפיכך נדחתה תביעת התובעים, והם חויבו לשלם לנתבע 25,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.