רע"א 188/02

תקציר

פסק הדין של בית המשפט עוסק בשאלה האם סעיף השיפוט בהסכמים בין הצדדים מפלה. פסק הדין בוחן באופן ביקורתי את תכליתם של כללי השיפוט המקומי, וקובע כי הם נועדו לאזן את עומסי העבודה של בתי המשפט ולהקל על הנוחות. עם זאת, בשל גודלה הקטן של ישראל והתחבורה המודרנית, פחתה חשיבותם של כללים אלה לנוחות. בית המשפט מדגיש כי סמכות השיפוט המקומית משרתת בראש ובראשונה את נוחיותו של הנתבע, אך מטיל ספק ברלוונטיות שלה כיום. פרספקטיבות היסטוריות מראות שינוי באופן היישום הקפדני של כללי הרשות המקומית, עם גמישות שהוכנסה כדי לתעדף סעיפי שיפוט מוסכמים על פני נוחות. פסק הדין מדגיש את הצורך בהרתעה משמעותית של זכויות כדי שסעיף שיפוט ייחשב בלתי סביר, דבר שלא נמצא במקרה זה. בית המשפט דוחה את הרעיון של שימוש ברגשות סובייקטיביים או באי-נוחות כעילה לדחיית סעיפים כאלה, ועולה בקנה אחד עם פסקי דין קודמים הרואים במגבלות ההתדיינות הגיאוגרפית בישראל מינוריות יחסית. משכך, הופך בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, מפנה את התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ומורה למשיבים לשאת בהוצאות המשפט של המבקש. פסק דין זה מחזק את קדימות סעיפי השיפוט המוסכמים ואת תפקידם המצומצם של שיקולי השיפוט המקומי המסורתי.