בש"א 3152/05

תקציר

התיק סובב סביב המבנה המורכב של עסקה הכוללת ארבע ישויות משפטיות: יצרן, שני מתווכים וצרכן קצה. נושא העסקה הוא הענקת זכויות שימוש ועדכון תוכנה, כאשר הבעלות המלאה תישאר בידי היצרן. עיקר המחלוקת היא בסוגיות הקנייניות והחוזיות של שתי חוליות הביניים של העסקה, המשיבים וכלנית. בית המשפט מבקש להבהיר את הזכויות והחובות של הצדדים בתוך מורכבות משפטית זו. העובדות מצביעות על כך שמבחינה קניינית, הן המשיבים והן כלנית הם מתווכים או מפיצים המקבלים זכות למכור זכויות "מורשות" תמורת דמי תיווך. הם אינם מחזיקים ברישיונות עצמם ויוצאים מהעסקה לאחר השלמתה. עם זאת, מנקודת מבט מחייבת, העסקה מופיעה כשרשרת מכירות, כאשר כל מתווך רוכש ומוכר במחיר מלא. בית המשפט מדגיש את אופיו המופשט של הנכס הנדון, שהוא זכות מורשית לשימוש בתוכנה ולא מוצר מוחשי ממשי. מסקנתה היא כי זכות זו אינה יכולה להיות כפופה לסעיפי שימור בעלות, שכן הדבר יוביל לתמרונים משפטיים החותרים תחת דיני חדלות פירעון. לפיכך, הטענות לשימור הבעלות נדחות. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענות המשיבים כי כלנית פעלה עבורם כ"צינור פיננסי" או כנאמן. יודגש כי כלנית פעלה כישות עסקית עצמאית, והנסיבות אינן תומכות ברעיון הנאמנות. כן נדונות טענות המשיבים באשר לנוהלי העבודה, כאשר בית המשפט מציין כי כל הליך הנוגע לביטול רישיון טרם מינוי כונס נכסים אינו תקף. היבט משמעותי נוסף הוא טענת המשיבים בדבר זכותם לפנות ליצרן ולבקש שלילת רישיון. בית המשפט קובע כי סעיף זה בחוזה אינו מקנה להם זכויות כלשהן כלפי רוכש צד ג' וכי כל שלילת רישיון היא מעשה בלתי חוקי. אם בוטלו רישיונות, רשאי הכונס לתבוע פיצויים מהמשיב שגרם לביטול. התנהלותו של כונס הנכסים הרשמי בתיק זוכה לביקורת על גרימת עיכוב מיותר ועינויים משפטיים לצדדים. הם נדרשים לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחתו של המבקש, כאשר הסכומים משתנים בין המשיבים בהתאם לחומרת מעשיהם. לבסוף, הבקשה מתקבלת, ומובהר כי אף אחד מהמשיבים אינו רשאי לבטל רישיונות או למנוע מרוכשים לשלם לכלנית. עליהם לחזור בהם מיד מכל דרישה בלתי חוקית, וכל שלילת רישיון נחשבת בלתי חוקית. ההחלטה תועבר לכונס הנכסים הרשמי להמשך פעולה.