ה"פ 37002-06-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב בעלות על חצר וגג בבניין משותף. בית המשפט קבע כי החצר נחשבת ל"רכוש משותף", בבעלות משותפת של כל בעלי הדירות בבניין, שכן היא אינה נופלת תחת ההגדרה של "דירה". החלטה זו התבססה על חוק המקרקעין, הקובע כי חלקים בבניין משותף שאינם רשומים כדירות מסווגים אוטומטית כרכוש משותף. הבעלים המקוריים של החצר מכרו למבקשים זכויות בנייה, שכללו את הזכות לבנות דירות נוספות, ובכך ליצור בית משותף חדש. עם זאת, היעדר אזכור מפורש בהסכם כי החצר נמכרת הביא את בית המשפט למסקנה כי היא נותרה רכוש משותף. באשר לגג, קבע בית המשפט כי הגג העליון שנוצר לאחר בניית דירות נוספות סווג אף הוא כרכוש משותף. בעוד הגג המקורי נמכר למבקשים והוצמד לדירת הגג, לגג החדש לא הייתה אינדיקציה ברורה לזיקה קניינית. לדברי השופטת, אם הצדדים התכוונו לצרף את הגג החדש לדירת הגג, הם היו מציינים זאת במפורש בהסכם. לכן, הגג העליון כולו נחשב לרכוש משותף, כאשר רק זכות השימוש שייכת באופן בלעדי לבעלי דירות הגג. כמו כן, ניתנה למבקשים רשות לבקש סעד פיצול, המאפשר להם לממש את זכויותיהם באמצעות תביעות כספיות לפיצויים או להשבה הקשורים לחצר. עוד נקבע בהחלטה כי כל צד יישא בהוצאותיו, ופסק הדין ייכנס לתוקף באופן מיידי.