ע"א 142/09

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בנצרת לדחות תביעה שהגיש המשיב נגד המערערים, מבלי לפסוק הוצאות, במענה לבקשת המשיב. המשיבה, רשות הפיתוח, תבעה את המערערים – זוג קשישים וחולים – לפנותם מביתם, בטענה שהם מסיגי גבול במקרקעין שהוחכרו רק לאחד מהם והרחיבו את הנכס ללא הסכמה. לאחר שנים של התדיינות משפטית, במהלכן לא הגישו המשיב את סיכומיו למרות צו בית משפט שהורה על כך, הם ביקשו לדחות את התביעה. המשיב טען כי סיכויי הצלחת תביעתם קלושים, וכי שיקולים כלכליים והצעת פשרה שנדחתה הביאו לכך שהם מעוניינים לסיים את התביעה הנוכחית על מנת להגיש תביעה חדשה. המערערים התנגדו לבקשה, תוך הדגשת זכותם לפסק דין לגופו של עניין, גילם המתקדם וחוסר תום הלב והעוול הפרוצדורלי של המשיב. בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיב מבלי לנמק את נימוקיה, והביא את המערערים לערער. ערכאת הערעור הסכימה כי החלטת בית משפט קמא פגעה קשות במערערים ונמנעה מלהתחשב בזכויותיהם. בית המשפט קבע, כי נימוקי הפיטורים של המשיב נעדרי שחר, ונראה כי מדובר בניסיון לנצל פרצות פרוצדורליות בחוסר תום לב. אולם, במקום לפסוק את תנאי הפיטורים ואת ההוצאות עצמן, החליט בית הדין לערעורים כי אלה צריכים להיקבע על ידי בית המשפט קמא, אשר הכיר יותר את חומר הראיות. בית המשפט הורה למשיב לשאת בהוצאות המשפט של המערערים בגין הערעור, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.