רע"פ 92/21

תקציר

המבקש ביקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שאישר את דחיית בית משפט השלום בתעבורה באשדוד את בקשתו להאריך את מועד משפטו. המבקש נקנס בסכום של 1,000 ₪ בגין שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה, אותו שילמה אשתו ללא ידיעתו. לטענתו, בכוונתו לבקש במקום זאת הארכת משפט. שתי הערכאות הנמוכות דחו את בקשתו, וקבעו כי מרגע תשלום הקנס הוא מהווה הודאה באשמה וגזר דין. בית המשפט המחוזי אישר כי הארכות משפט לאחר תשלום ניתנות רק במקרים חריגים, אשר לא חלו על המבקש, שכן ראיות מצולמות הציגו בבירור כי הוא אוחז בטלפון. המבקש טען כי עניינו מצדיק ערעור נוכח העיקרון לפיו הרשעה פלילית מחייבת הודאה ישירה של נאשם. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את ערעורו, והבהיר כי ערעורים נוספים מותרים רק במקרים של עיוות דין מהותי או סוגיות עקרוניות שאינן בעלות עניין אישי, שאף אחת מהן לא הייתה קיימת. המבקש לא הגיש את בקשתו למשפט בתוך מגבלת 90 הימים הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי, והחמיץ את המועד האחרון ללא סיבה מוצדקת. לפיכך, הבקשה נדחתה ביום 25.1.2021, מאחר שלא התקיימו התנאים החוקיים להארכת המשפט, ללא קשר לטענתו בדבר תשלום הקנס.