ת"א 11631-02-20

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של מכלול הראיות שהוצגו בתיק, מצאה השופטת כי התובע, עבדין, לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח את זכותו לחזקה בנכס שבמחלוקת. השופט התרשם מעדויות העדים ושקל בכובד ראש את טיעוני הצדדים. נושא מרכזי היה זיהוי הנכס וגורל ההודעה לצד שלישי. הנתבע, קראגיאן, אישר את הקשר הישיר שלו לנכס המדובר ואף הגיש הודעת צד ג' נגד סופיאן, בה הבהיר כי הוא מודע לזהות הנכס. עם זאת, השופט קבע כי ההודעה לצד השלישי, סופיאן, מיותרת, שכן הסעד המבוקש אינו מותנה בנוכחותו של סופיאן בהליך. לאחר מכן התעמק השופט בתשתית הנורמטיבית השולטת בתיק, תוך שימת דגש על נטל ההוכחה המוטל על התובע בהליך אזרחי. על פי חוק המקרקעין, על התובע להוכיח את בעלותו או זכותו להחזיק בקרקע, כמו גם את היעדר זכותו של הנתבע להחזיק בה. השופט קבע כי עבדין לא סיפק ראיות מספיקות להוכחת שני יסודות אלה. היו קשיים מהותיים בנוגע להעברת הזכויות לסופיאן בשנת 2004 ולאחר מכן לעבדין בשנת 2019. השופט הביע ספקנות לגבי תוקפו של ייפוי הכוח משנת 2004, שנחתם על ידי קרגיאן, בשל חוסר עקביות בטענותיו והיעדר ראיות תומכות. יתר על כן, השופטת מצאה בעייתיות בכך שייפוי הכוח לא ציין את מצב הבעלות בפועל בנכס וכי לא הוצג הסכם מכר לעסקה. השופטת ניתחה בהרחבה את נסיבות העסקה משנת 2004, לרבות ידיעת הצדדים על הליכים משפטיים מתמשכים בנוגע לנכס וחוסר בהירות לגבי הזכויות המועברות. גם אופן התשלום הוטל בספק, עם ספקות לגבי הטענה כי שולמה מלוא התמורה. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי ייפוי הכוח משנת 2004 עסק במכירת זכויות שלא היו לקרגיאן וכי העסקה מעולם לא בוצעה כראוי. בהתייחסו לעסקה משנת 2019 ציין השופט את היעדר המסמכים הרשמיים ואת היעדר הסכמת בעל הנכס, שהייתה צריכה להתקבל לפני העסקה. יתר על כן, השופט מצא חשד כי הסכם הדיירות המוגנת עם הווקף נכרת רק לאחר שהחל ההליך המשפטי. השופט גם הטיל ספק במהימנות עדותו של עבדין בנוגע לתשלום עבור העסקה, מה גם שהפרטים התגלו רק במהלך עדותו ולא הוזכרו במסמכים קודמים. בהתבסס על קשיים מצטברים אלה, קבע השופט כי עבדין לא הצליח לבסס את זכותו להחזיק בנכס. יתר על כן, הראיות שהציג קרגיאן, לרבות הסדרים וחוזי חכירה עם הפטריארכיה הארמנית, חיזקו את המסקנה כי הייתה לו רשות לתפוס את הנכס, אם כי לא ניתן לקבוע את טיבה של הרשאה זו בהליך זה. לאור אי עמידתו של עבדין בנטל ההוכחה והמורכבות הפרוצדורלית והמהותית של התיק, החליטה השופטת כי כל צד יישא בהוצאותיו והותירה את זכות הערעור הקבועה בחוק. התביעה וההודעה לצד השלישי נדחו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.