ע"א 555/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על סכסוך על זכויות קניין בבית משותף ברמת גן. הערעור הראשון מוגש על ידי רוכשי הדירות בבית המשותף נגד הקבלן שבנה אותו ואחד מלקוחותיו. המחלוקת נוגעת לשני אזורים בבית המשותף: חלק מהגג המשמש גם כמרפסת לאחת הדירות, ושטח מתחת לחלק מהבניין. הרוכשים טענו כי יש לראות בשטחים אלה רכוש משותף ולא רכושו הפרטי של הקבלן או לקוחו. הערעור השני מוגש על ידי הקבלן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו אין להצמיד שני שטחים קטנים מתחת לבניין לרכושו הפרטי של הקבלן. בית המשפט העליון קבע כי הרוכשים ידעו על כוונת הקבלן להחריג את השטחים המדוברים מהרכוש המשותף ורכשו את דירותיהם מתוך הבנה זו. עוד קבע בית המשפט כי אם הקבלן שמר לעצמו את הזכות לפתח שטח מסוים או אם הרוכשים ויתרו על זכותם להתנגד לפיתוחים בניגוד לתנאי הסכמי הרכישה שלהם, אזי הם אינם יכולים להתנגד לאחר מכן בטענה שהפיתוחים אינם חוקיים. באשר לגג ולמרפסת, מצא בית המשפט כי הרוכשים לא נימקו די הצורך את ויתור התביעה כנגד הקבלן, וכי השימוש בגג כמרפסת אינו מהווה מטרד. לפיכך, בית המשפט לא מצא סיבה לפצות את הרוכשים בגין כל הפסד הקשור לסוגיה זו. בהתייחסו לשטח שמתחת לבניין, מצא בית המשפט כי כוונת הקבלן להחריג שטח זה מהרכוש המשותף הייתה ברורה לרוכשים בנקודת הרכישה, וכי היעדר היתר בניה לא שינה עובדה זו. הרוכשים טענו כי ללא היתר לא ניתן לראות בשטח יחידה נפרדת ולכן עליו להיות רכוש משותף. עם זאת, בית המשפט הפנה לפסיקה קודמת, שקבעה כי רוכשים הרוכשים דירות בידיעה על פיתוחים בניגוד להסכמי הרכישה שלהם, מוותרים על זכותם להתנגד לאותם פיתוחים. לפיכך, דחה בית המשפט את שני הערעורים וקבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו. חוות דעתו של השופט ח' כהן הצטרפה לתוצאה אליה הגיע השופט ויתקון, תוך הדגשת מודעותם של הרוכשים לכוונותיו של הקבלן והעובדה כי השטחים הנדונים לא נועדו לשימוש כלל בעלי הדירות, אלא לשימושו הפרטי של הקבלן או של אחד מלקוחותיו. השופט מני הסכים עם דעת הרוב.