ע"פ 1442/12

תקציר

בערעור זה ביקש המערער פיצוי בגין הוצאות מעצר והגנה בעקבות זיכויו במשפט פלילי הנוגע לטענות מלפני עשרים שנה, שכללו את סוגיית "הזיכרונות המודחקים". הוא הורשע תחילה על ידי בית המשפט המחוזי ונידון ל-12 שנות מאסר, אך מאוחר יותר זוכה על ידי בית המשפט העליון מחמת ספק. לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, שתי חלופות מאפשרות פיצוי: היעדר בסיס להאשמה או נסיבות מצדיקות אחרות. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על פיצויים, למעט דעת מיעוט שדגלה בפיצוי חלקי. בערעור הדגיש בית המשפט התחשבות דקדקנית בנסיבותיו של המערער, לרבות התנהלותו בהליכים המשפטיים, האישומים החמורים שעמדו בפניו וזיכויו מתקדים משפטי בנושא זיכרונות מודחקים. בעוד שחלק מהשופטים הציעו פיצוי בשל הסטנדרט המשפטי החדשני שנקבע, אחרים הדגישו את הצורך באיפוק, ובמיוחד ציינו את מעצרו הקצר של המערער ואת היעדר התנהגות בלתי הולמת של שוטרים. בסופו של דבר, הוחלט ברוב דעות לפסוק למערער 50% פיצוי בגין הוצאות הגנה, מתוך הכרה בהליך המשפטי הממושך ובאופיו חסר התקדים, תוך דחיית פיצוי בגין מעצר נוכח נחיצותו ומשכו הקצר. בית המשפט שקל את האינטרס הציבורי אל מול זכויות הפרט, בהתחשב בהגנות החוקתיות ובהשלכות הרחבות יותר של החלטתו על התנהלות התביעה.