תמ"ש 103310/00

תקציר

פסק הדין נסוב סביב קביעת הסכום שהנתבע, שאינו עובד ומסתמך על הכנסות חברתו, יצטרך לשלם עבור מזונות שתי בנותיו הקטינות ממערכת יחסים קודמת. השופט פותח בפירוט הדינים החלים, לרבות החוק לתיקון דיני המשפחה והדין הדתי, המטילים חובות שונות על אבות ואימהות בכל הנוגע למזונות ילדים. הם פוסקים כי האב לבדו אחראי לפרנסת ילדיו הקטינים, גם אם הוא חסר כל, בעוד שחובתה של האם מופעלת רק אם יש לה הכנסה פנויה. השופט מבקר אפליה זו ותומך בחוק אזרחי אחיד בנושא מזונות החל באופן שווה על כל האזרחים, ללא הבדל דת ומין. מתוך הכרה בכך שהמצב המשפטי הנוכחי יוצר סתירות, קובע השופט כי כוונת המחוקק הייתה לקבוע שוויון בין ההורים בכל הנוגע למזונות ילדים. לפיכך, הם מפרשים את החוק כמחייב את שני ההורים להשתתף באופן שוויוני במזונות ילדיהם הקטינים. במקרה הנתון, השופטת מחליטה כי על הנתבעת לשלם 940 ₪ לחודש עבור מזונות כל ילד, בתוספת סכומים נוספים עבור חלקם בשכר הדירה ובדמי הגן. הסכומים ישולמו לאם הילדים, בעלת המשמורת, ויותאמו למדד המחירים לצרכן ולשער החליפין היציג של דולר ארה"ב. בנוסף, הנתבעת נדרשת לכסות 94% מההוצאות הרפואיות של הילדים שאינן מכוסות על ידי קופת החולים. פסק הדין מפרט גם את מועדי התשלום, מצמיד את התשלומים למדד לצורך התאמות, ומאפשר לנתבעת לנכות סכומים מסוימים ששולמו בעבר. לבסוף, השופט מורה לנאשם לשלם לאם 3,500 שקל שכר טרחת עורך דין.