ע"פ 3049/94

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינה במקרה של תקיפה מינית של שני קטינים על ידי המערער. הקורבן הראשונה הייתה אחותה הקטינה של גרושתו של המערער, אשר העידה כי המערער נגע בגופה באופן בלתי הולם והכריח אותה לגעת באיבר מינו. הקורבן השני היה בנה הקטין של חברתו של המערער, אשר הצהיר כי המערער ביצע בו מעשים מגונים וביצע בו מעשה סדום. עדויות הקורבנות נמצאו אמינות בבית המשפט. המערער טען, כי שגה בית המשפט בכך שסבר כי הקורבנות, ובמיוחד הבן הקטין, אשר עדותו דורשת ראיות מחזקות לפי סעיף 55(ב) לפקודת הראיות. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מציין את הדמיון בין שני המקרים ואת המסגרת המשפחתית שבה אירעו התקיפות. השופטים הגיעו למסקנה כי עדותו של קורבן אחד יכולה לשמש חיזוק לעדותו של האחר, ולהפוך אותה לראיה תומכת חוקית. יתר על כן, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בעונש של שש שנות מאסר, בהתחשב בחומרת העבירות. לפיכך נדחה הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין. השופט י' באך, יחד עם השופטים א' וד' דורנר, פסקו לטובת הכרעת הדין וגזר הדין, ולא מצאו עילה משפטית להתערבות.