עת"מ 34577-01-14

תקציר

העותר, מסתנן מסודן שקיבל הגנה זמנית בישראל וגירושו לא התאפשר כעת, ערער על סמכותו של קצין ביקורת הגבולות להוציא לו צו ישיבה לפי תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות. העותר טען כי הקושי בגירושו לא נעוץ בעצמו, אלא במדיניות המדינה, ועל כן אינו נופל בגדרו של החוק. המשיב, לעומת זאת, טען כי החוק מסמיך הוצאת צו ישיבה לכל מסתנן המתקשה להיות מגורש, לרבות העותר. בית המשפט קבע כי תכליתו של תיקון מס' 4, כמו זו של תיקון מס' 3 שלפניו, היא למנוע ממסתננים להשתקע בישראל ולהרתיע מסתננים פוטנציאליים, וקבע כי תכליות אלה חלות על כלל המסתננים, לרבות אלה מסודאן ואריתריאה. בית המשפט הדגיש כי נוסח החוק הוא כללי ואינו מבחין בין סוגים שונים של מסתננים, ולכן פירש אותו כחל על כל מסתנן המתקשה להיות מגורש, לרבות מי שגירושו מעוכב על ידי מדיניות המדינה. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי אין ליתן משקל יתר לדברי ההסבר לתיקון, התומכים לכאורה בעמדת העותר, וכי ממילא אין בהם כדי לגבור על לשונו ותכליתו הברורה של החוק. בית המשפט דחה גם את טענות העותרת בדבר היעדר קריטריונים למתן צווי שהייה, אי קיום שימוע לפני מתן הצו והפרה לכאורה של חובת תום הלב וההגינות. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי צו השהייה שהוצא לעותר הוא חוקי, סביר ועולה בקנה אחד עם תכליות תיקון מס' 4, ועל כן דחה את העתירה.