עמ"ה 710/05

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי טענת המערערת לביטול הסכם השומה עם רשויות המס נדחית. בית המשפט לא מצא פגמים בהליך ההגעה להסכם, והסכמת המערערת לכך ניתנה באופן חופשי, ללא כל כפייה או איומים מצד המשיב. טענתו העיקרית של המערער, לפיה יש לבטל את ההסכם בשל חוסר יכולתו הכלכלית לעמוד בו, אינה עילה מספקת לביטול ללא הסכמתו המפורשת של הצד שכנגד. עוד מציין בית המשפט כי סכום השומה בהסכם הוא סביר ומבוסס על נתונים השוואתיים, ורשות המסים רשאית להוציא שומה על סמך מיטב המידע הזמין מאחר שהמערערת לא ניהלה רישומים נאותים. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי הערכת הסכמים מקבלת מעמד מועדף על ידי המחוקק, ולבית המשפט אין סמכות להתערב, במיוחד כאשר ההסכם הושג כדין ואין בכך טעות או כפייה. כל קושי בביצוע ההסכם יכול להיפתר באמצעות הסדר גבייה, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער. המשיב צפוי לשקול הסדר כזה בחיוב. בנוסף, אין לבית המשפט סמכות להורות למשיב לפתוח מחדש את השומה לפי סעיף 147 לפקודה, שכן מדובר באמצעי חריג. השומה בהסכם אושרה ותעמוד כשומה הקובעת. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 1,500 ₪, והמשיב ישקול כל בקשה מצד המערערת בדבר מסלולי תשלום או ביטולי קנסות וריביות.