רע"פ 55882-12-23

תקציר

המבקשים ביקשו רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר בעניין ביצוע צווי הריסה. הבקשה נדחתה. החוקים הרלוונטיים קובעים כי יש לבצע צווי הריסה בתוך 30 יום, אך בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים מיוחדים, תחילה בשנה ולאחר מכן בעד שישה חודשים, עם אפשרות להארכה נוספת של שישה חודשים במקרים חריגים. המבקשים טענו כי תקופת השהייה הכוללת לא תעלה על שנתיים ממתן גזר הדין. עם זאת, השופט חלק על כך, וקבע כי פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ומטרותיו, שמטרתו לאכוף פסקי דין ולבצע צווי הריסה בתוך זמן סביר. כמו כן, הדגישה השופטת כי יש להגיש בקשות להארכה לפני פקיעת ההארכה הקודמת, תוך קישור תקופות ההארכה זו לזו. במקרה זה, הבקשות הוגשו לאחר שהארכות הקודמות הסתיימו, בניגוד לתקנות הנדרשות. בנוסף, השופט ציין כי היעדר תכנית מאושרת למבנים המדוברים פירושו שלבית המשפט אין סמכות לעכב עוד יותר את צווי ההריסה. טענת המבקשים בדבר היעדר סמכות בעתירה מנהלית והסעד החלופי העומד לרשותם נדחתה אף היא, שכן השופט הסביר כי דחיית העתירה המנהלית התבססה על היעדר סמכות עניינית ואינה מסמיכה את בית המשפט הדן בבקשה לפעול מחוץ לגבולות החוק. לבסוף ציינה השופטת כי ערעור תלוי ועומד בבית המשפט העליון בעתירה אחרת לא סייע לעניינם של המבקשים, שכן מדובר בנסיבות שונות. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור ללא צו להוצאות, שכן המשיב לא נדרש להגיש תגובה.