ע"ע 1289/04

תקציר

בית המשפט מצא כי למערער, חבר בקרן הפנסיה נתיב, נקבעו זכויותיו הפנסיוניות על פי תקנות הפנסיה של נתיב. השאלה הייתה לגבי פרשנות התקנון ואילו זכויות היו למערערת על פיו. בית המשפט קבע כי על פי התקנון, יש להתחשב בתקופת העסקתו הכוללת של המערער - שכללה תקופות בקרנות קודמות - בעת חישוב אחוזי הפנסיה שלו. זאת, בהתאם להוראות להמשכיות הזכויות הפנסיוניות, שמטרתן להקל על מיצוי הזכויות על ידי העמיתים ולהבטיח כי תקופות עבודה יעניקו פנסיה, גם אם החבר משך כספים מתוכניות פנסיה קודמות. לא הייתה אפליה, שכן התקנון יצר הסדרים שונים לקבוצות שונות, בהתבסס על ההיסטוריה התעסוקתית שלהן. עוד קבע בית המשפט כי המערער לא יכול היה להסתמך על דוחות שנתיים מהקרן שלא לקחו בחשבון את מלוא עברו התעסוקתי, שכן אלה התבססו על מידע חלקי שמסר המערער עצמו. זאת ועוד, תכליתם של הסדרי רציפות זכויות פנסיוניות הייתה לעודד עובדים לצבור זכויות פנסיוניות לאורך כל חיי העבודה שלהם, ומצבו של המערער לא הצדיק את החלת מנגנון ההאצה – המיועד למי שעבד תקופות קצרות יותר – בעניינו. רוב בהרכב דחה את הערעור, והסכים עם קביעת בית הדין האזורי כי המערער זכאי לפנסיה בשיעור של כ-38% ולא ל-58% שתבע. ההחלטה התקבלה ללא שימוע הוצאות, בשל מעמדו הפנסיונר של המערערת.