ע"א 326/68

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לתביעת דיבה וכליאת שווא שהגיש המערער, יוסף אסא, נגד המשיבים, משה ליבנה ואדם נוסף ששמו לא פורסם. מקורה של המחלוקת בעסקה בה הזמינו המשיבים חומרי קידום מכירות מהמערערת. מחלוקת על התשלום הובילה את המשיב להתייעץ עם צדדים שלישיים ולבסוף להגיש תלונה במשטרה, שהביאה למעצרו של המערער למשך 48 שעות. בית המשפט הורה על שחרורו של המערער, וקבע כי מדובר בעניין אזרחי ולא פלילי. לאחר שחרורו פורסמה הידיעה על מעצרו בעיתונות באופן לא מדויק, מה שהביא את אסא להגיש תביעת נזיקין נגד המשיבים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל את אסא לערער. אולם הערעור לא צלח. בית המשפט קבע כי המשיבים פעלו במסגרת זכותם הראויה ליתרון לפי סעיף 20 לפקודת הנזיקין, המגן על יחידים הפועלים בתום לב בעת הגשת תלונות על התנהגות אחרים לרשויות הרלוונטיות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לחוסר תום לב מצד המשיבים. אסא גם לא הצליח להוכיח כי המשיבים היו מעורבים בפרסום ההודעה לעיתונות על מעצרו. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות בסך 1,000 לירות, דבר המשקף את חוסר שביעות רצונו של בית המשפט מחוסר הצדק של הערעור.