פש"ר 5231/04

תקציר

הערעור מתייחס לדחייה חלקית של תביעת חוב על ידי נאמן בעקבות צו פשיטת רגל נגד חייב. הנושה, בנק דיסקונט, מבקש לערער על חישובי הנאמן בנוגע להתחייבויות החייב בשלושה חשבונות. בית המשפט מקבל את עמדת הנאמן כבעל תפקיד מעין שיפוטי ומכיר בזכותו לבחון ולהתערב בפסק הדין. נקבע כי הנאמן יכול לבחון את תביעות החוב, במיוחד כאשר קיימת אינדיקציה למרמה, קנוניה או עיוות דין, או כאשר החוב בפועל שונה מהחוב בפסק הדין. באשר למועד איחוד החוב וחישוב הריבית, בית המשפט מסכים עם הוראת כונס הנכסים הרשמי כי זה צריך להיות המועד שבו הבנק יפסיק לכבד את התחייבויותיו, ובכך יבטיח שוויון בין הנושים. תאריך זה מסמן את המעבר מהריבית המוסכמת לריבית אחידה לפי חוק פשיטת הרגל. לגבי חובות ללא ריבית מוסכמת, בית המשפט מבהיר כי יש להחיל את שיעור הריבית כהגדרתו בפקודת פשיטת הרגל. יתר על כן, בית המשפט קובע כי יש לזקוף את התשלומים שביצעו הערבים תחילה לשכר טרחה והוצאות, לאחר מכן לריבית, ולבסוף לחוב העיקרי, הן בחשבונות החייב והן בחשבונות הערב, כדי להימנע מפגיעה בזכויות הערב. הנאמן מונחה לחשב מחדש את החוב על סמך קביעות אלה. ההחלטה ניתנת בהיעדרם של הצדדים ונראה כי היא נוטה לטובת גישת הנאמן תוך מתן בהירות לגבי שיעורי הריבית והתשלומים החלים בתיקי פשיטת רגל.