ע"פ 8295/11

תקציר

המערער אינו חולק על העובדות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בדבר נוכחותו והשתתפותו הפעילה באירועים שהובילו למותו של הקורבן. המערער טוען, כי יש להרשיעו בהריגה רק משום שלא היה מודע לכך שראשו של הקורבן מכוסה בשבעה פריטי לבוש, ולא יכול היה לצפות זאת. עם זאת, היסוד הנפשי של עבירת הרצח לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין מחייב רק מודעות לעובדות ולנסיבות העבירה, כמו גם לאפשרות של גרימת מוות, לצד יחס פזיז לתוצאה זו. השופט מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי דרישה זו התקיימה. מדבריו של המערער עצמו עולה כי היה מודע לסכנה לחיי הקורבן, אך המשיך בשוד ללא קשר. כמו כן, אין זה סביר כי המערער לא היה מודע לכך שראשו של הקורבן מכוסה, ואחריותו כשותף לפשע אינה תלויה בכך שהוא קשר את החולצות בעצמו. השופט מסכים גם עם דחייתו של בית המשפט המחוזי את התרחיש החלופי של המערער לאופן השתלשלות האירועים. לבסוף, הסכמתו של המערער כי הוא אשם בהריגה עונה על דרישת היסוד הנפשי לרצח לפי סעיף 300(א)(3). הערעור נדחה, ופסק דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי מתקבלים.