ע"ו 1900-07-22

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור על החלטת ועדה פסיכיאטרית מחוזית להאריך את אשפוזו של המערער בחודשיים. הוועדה התכנסה באמצעות התייעצות וידאו, ללא נוכחותו הפיזית של המערער, וזו הייתה ההתנגדות העיקרית שהועלתה בערר. גם המערער אושפז במשך ארבעה חודשים ותואר כאדם שאינו משתף פעולה, מתוח והוזה. המערער אמנם לא חלק על קביעותיה המקצועיות של הוועדה בנוגע למצבו הנפשי, אך טען כי ההחלטה לקיים את הדיון באמצעות שיחת וידאו אינה חוקית ופוגעת בזכותו להליך הוגן. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי מצב המגפה מחייב זהירות ויש לראות בהחלטת הוועדה סבירה. עם זאת, השופט פסק לטובת המערער, והדגיש את חשיבות הזכות להיות נוכח פיזית בדיון. השופט הכיר במקצועיותם של חברי הוועדה, אך הדגיש כי החוק מחייב נוכחות פיזית של המטופל אלא אם קיים סיכון ספציפי לשלומו הגופני או הנפשי. בהתחשב בכך שלא נקבעו סיכונים כאלה בעניינו של המערער, הגיע השופט למסקנה כי נפל פגם פרוצדורלי בהחלטת הוועדה. עם זאת, השופט מצא כי החלטת הוועדה לגופו של עניין סבירה ומבוססת על עקרונות מקצועיים רלוונטיים. לפיכך התקבל הערר, והונחתה הוועדה לקיים דיון חוזר בנוכחותו הפיזית של המערער.