ע"פ 9808/06

תקציר

ערעורו של המערער נדחה לאחר עיון מעמיק בראיות ובדיונים. בית המשפט אישר את קביעותיו של בית המשפט המחוזי לפיהן לא נעשה שימוש באמצעים פסולים להשגת הודאותיו של המערער. נקבע כי לא הופר הסכם בין עדי מדינה ולא נפגעה זכותו של המערער לייעוץ משפטי. בית המשפט הדגיש כי ככלל הוא אינו מבטל קביעות עובדתיות ומהימנות של ערכאות נמוכות יותר, אלא במקרים חריגים. קבילות ההודאות תלויה בהיותן חופשיות ומרצון, ובית המשפט לא מצא ראיות ללחץ חיצוני שיהפוך את ההודאות לבלתי רצוניות. נבחנו טענות שונות של המערער, לרבות כי הבטחות שווא ניתנו על ידי חוקרים וננקטו אמצעים בלתי הוגנים. בית המשפט קבע, כי אמירות עמומות והתנהגות מעורפלת שיוחסו לחוקרים אינן שוות ערך להבטחות כפויות, וכל טובת הנאה או הקלה לכאורה נחשבו כמעשים לניהול מצבו הנפשי של המערער ולא כתמריצים להודות. נבדקה סוגיית טובות ההנאה בחקירה, מהן עלה כי הן ניתנו לאחר הודאה ונועדו לשמור על שלומו של המערער. נדונו חששות מפני שימוש במרמה, כגון הפעלת רב מתחזה כדי לחלץ הודאה. אף שנקבע כי הדבר אינו תקין, לא היה בכך כדי לפגוע אנושות ברצונו החופשי של המערער, כפי שהודה קודם לכן מרצון. נדחו הטענות בדבר ניהול משא ומתן פסול להסכם בין עד המדינה, ובית המשפט מצא כי היוזמה הגיעה מהמערער עצמו ולא התבססה על הבטחות החוקרים. זאת ועוד, זכותו של המערער להיוועץ בעורך דין מעולם לא נפגעה. בית המשפט לא מצא עילה לערער בבית המשפט על קבילות ההודאות או על משקלן לאחר מכן. פסק הדין הדגיש את העיקרון לפיו ניתן לפסול ראיות שהושגו באמצעות שיטות חקירה פסולות או פוגעניות, אך קבע נחרצות כי במקרה זה נשמרת טוהר ההליך ההוגן, וחומרתן של העבירות מצדיקה את קבלת ההודאות. הודאותיו של המערער נתמכו בראיות משמעותיות המאששות את תקפותן. השופטים הסכימו והדגישו כי שיטות החקירה אמנם מפלרטטות עם גבולות, אך אין בהן כדי להצדיק את ביטול ההרשעה, בהתחשב בעברו של המערער ובמשקל הראיות נגדו.