ת"א 42323-04-22

תקציר

בסדר גמור, הנה ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי להחלטה בבקשה לפסלות שופט (ת"א 42323-04-22 ביטון ואח' נ' קוריס ואח')** **הקדמה:** ההחלטה עוסקת בבקשת פסלות שופט שהוגשה על ידי התובע (להלן: "המבקש") כנגד השופטת המטפלת בתיק. עילת הבקשה, כפי שהוגדרה על ידי המבקש, היא "חשש ממשי למשוא פנים ופגיעה בשיקול הדעת" בהתאם לסעיף 77א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. השופטת דוחה את הבקשה. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **עילת הפסלות – "חשש ממשי למשוא פנים":** * הסעיף המרכזי הרלוונטי הוא 77א(א) לחוק בתי המשפט, הקובע כי שופט לא ישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". * **מבחן אובייקטיבי:** הפסיקה קובעת באופן עקבי כי המבחן לבחינת עילת הפסלות הוא מבחן אובייקטיבי. אין די בתחושה סובייקטיבית של בעל דין או אף של השופט עצמו. על הנסיבות להיות כאלה המעוררות ב"אדם הסביר" חשש סביר למשוא פנים (פסקאות 12, 15). * **"מראית פני הצדק":** במקרים חריגים, ורק בהיעדר חשש אובייקטיבי למשוא פנים, ניתן להפעיל את עקרון "מראית פני הצדק". אולם, גם במסגרת זו, נדרשות נסיבות "מיוחדות עד מאוד" (פסקה 13). הפסיקה מזהירה מפני הרחבת השימוש בעקרון זה באופן שירוקן מתוכן את הלכות הפסלות המבוססות על חשש ממשי למשוא פנים (פסקה 14). * **החובה לשפוט:** השופטת מדגישה כי "הזכות לשפוט היא גם החובה לשפוט". שופט אינו רשאי לפסול עצמו מכיוון שתחושתו הסובייקטיבית היא שאין זה ראוי לו לשבת בדין, אלא אם כן קיימים נתונים אובייקטיביים המצביעים על אפשרות ממשית למשוא פנים. חובת השופט היא גם שלא לפסול עצמו כאשר התנאים לכך אינם מתקיימים (פסקה 15). 2. **היחס בין תלונות לנציב תלונות הציבור על שופטים לבין פסלות שופט:** * הפסיקה קובעת כי עצם הגשת תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת השופט (פסקה 16). * השופטת מציינת כי הוגשו שתי תלונות על ידי המבקש כנגדה. התלונה הראשונה התקבלה בחלקה, והתלונה השנייה נדחתה במלואה. בהחלטת הנציב נקבע כי התלונה השנייה שיחזרה טענות שכבר נדונו (פסקה 17). 3. **פרשנות התבטאויות השופטת:** * המבקש טען כי התבטאות של השופטת בתגובתה לתלונה, לפיה התובע "שם לעצמו מטרה להתעמר בבית המשפט ובפרט במותב זה", מעידה על חשש ממשי למשוא פנים. * השופטת מבהירה כי כוונתה הייתה לבית המשפט כמוסד ולעצם ההתנהלות הדיונית של התובע, ולא לפן אישי או ליריבות בין אישית. המונח "מותב זה" מתייחס למותב היושב בדין באופן אקראי, ללא כל פרסונליזציה. השופטת מדגישה כי אין לה כל היכרות אישית עם התובע או מי מבעלי הדין (פסקאות 18-19). * השופטת מצביעה על כך דווקא המבקש הוא זה שמנסה לייצר יריבות מלאכותית, באמצעות "לשון עוקצנית ומתריסה" ו"אתגור" סמכותו של בית המשפט. השופטת אף מצטטת את הנציב שגינה את "הסגנון המזלזל" בו נקט התובע כלפי בית המשפט (פסקה 20). 4. **דחיית בקשת דחיית מועדי ההוכחות:** * המבקש טען כי דחיית בקשתו לדחיית מועדי הוכחות מסיבות רפואיות, אף היא מעידה על משוא פנים. * השופטת דוחה טענה זו, ומסבירה כי החלטותיה בנושא היו מנומקות, התחשבו בכך שהתיק נמצא בשלבי הוכחות, קרוב לשנתו החמישית, והמועדים נקבעו מראש בתיאום עם כל הצדדים (פסקאות 21). 5. **שימוש בהליך פסלות כ"קרדום לחפור בו":** * השופטת מזהירה מפני שימוש בהליך פסלות שופט ככלי ללחץ או לדחיית הליכים. היעתרות לבקשה על בסיס הטענות שהועלו הייתה מקנה הכשר לשימוש בהליך זה בכל פעם שהחלטה שיפוטית אינה נושאת חן בעיני בעל דין, במקום הגשת ערעור (פסקה 22). **חידושים או דגשים מיוחדים:** * **התמודדות עם אירועים אישיים ולאומיים:** ההחלטה מתייחסת לשיהוי במתן ההחלטה, אשר נגרם עקב אובדן קרוב משפחה של השופטת ופרוץ מלחמה. למרות זאת, השופטת מבקשת סליחה וממהרת לגוף העניין, תוך ציון כי הדחיפות התייתרה עקב ביטול מועדי ההוכחות (פסקה 3). זהו תיאור של רגישות אישית ומשפטית. * **הבחנה בין התנהלות דיונית להתקפה אישית:** השופטת מחדדת את ההבחנה בין ביקורת על התנהלות דיונית של בעל דין או על מוסד בית המשפט, לבין יריבות אישית. היא מדגישה את ההקשר המוסדי של דבריה (פסקה 18). * **הצגת התנהלות המבקש כניסיון ליצירת "עימות":** השופטת מציגה את התנהלות המבקש כניסיון מכוון ליצירת עימות מלאכותי עם בית המשפט, על מנת להצדיק את בקשת הפסלות (פסקאות 20, 22). * **דחיית בקשה תוך הטלת הוצאות:** הבקשה נדחית, והמבקש חויב בהוצאות משמעותיות (2,000 ₪) כלפי כל אחד מהנתבעים שהגישו תגובה (פסקה 26). הדבר משקף את דעת בית המשפט כי הבקשה לא הייתה מבוססת. **סיכום:** ההחלטה מהווה דוגמה ליישום עקרונות יסוד בדיני פסלות שופט. השופטת הדגישה את המבחן האובייקטיבי, את חובת השופט לשפוט, ואת ההבחנה בין ביקורת לגיטימית (גם אם חריפה) לבין עילות לפסילה. היא הבהירה כי הגשת תלונות אינה עילה לפסילה, וכי יש להיזהר משימוש בהליך הפסלות כאמצעי טקטי. מדובר בהחלטה המושתתת על הלכות מושרשות ועל ניתוח קפדני של טענות המבקש אל מול ראיות והתנהלות הצדדים.