ת"א 22279-03-23

תקציר

התערבותו של בית המשפט בפסקי בוררות מוגבלת, ועילות הביטול מפורשות באופן צר כנותן תוקף לפסק הבוררות. המבקשים ביקשו לערער על פסק הבוררות מכמה טעמים, ובהם תוקפו של הסכם הבוררות ושלילת הזכות להציג ראיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הצליחו לשכנע בביסוס טענות אלה. נפסק כי הסכם הבוררות תקף, לרבות המבקש מס' 3, חרף היעדר חתימתו על שטר הבוררות, שכן התנהגותו וקבלותיו העידו על הסכמתו. בית המשפט דחה גם את טענת המבקשים כי נמנעה מהם האפשרות להשמיע את טענותיהם, שכן הסכם הבוררות הסמיך את הבוררים להכריע על פי דין התורה והפשרה, ולמבקשים ניתנה הזדמנות להציג את טענותיהם. יתר על כן, טענת המבקשים לעיוות דין לא הייתה משכנעת, מה גם שהייתה להם הזדמנות להתייחס לחששות הבוררים אך לא עשו כן. נוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבוררים והעיקרון של עידוד הבוררות, אישר בית המשפט את פסק הבוררות והורה למבקשים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב.