ס"ע 45967-02-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לדחיית סעיפים בכתב תביעה מתוקן בדבר "מענק פיצול" בשל תקופת ההתיישנות. התביעה המקורית, שהוגשה בשנת 2011, טענה לתחולת הסכמים קיבוציים וזכויות כספיות בין קבוצת תובעים לבין הנתבעת. עם זאת, התביעה המתוקנת, שהוגשה בשנת 2015, ביקשה להוסיף עילת תביעה חדשה ל"מענק הפיצול", שלא נכללה בכתבי הטענות הראשוניים. הטענה המרכזית בנוגע למענק הפיצול היא כי הוא הושמט מהתביעה הראשונית בשל חוסר הוודאות של התובעים לגבי זכאותם לו. מענק זה, בסך 70,000 ₪ לכל תובע, הוזכר בכתב התביעה הראשון אך לא נכלל בתביעה הכספית או בתצהירים תומכים. ההשמטה הייתה משמעותית, והובילה לעלייה של למעלה מ-2 מיליון שקל בשווי התביעה הכולל. בית הדין מצא כי עילת התביעה בגין מענק הפיצול קמה בשנת 2006, בהתבסס על הסכם קיבוצי שנחתם באותה שנה. מאחר שהתובעים היו מודעים או היו צריכים להיות מודעים לעילת תביעה זו מאז, התביעה המתוקנת, שהוגשה כמעט תשע שנים לאחר מכן, נחשבה מיושנת. משכך, קבע בית המשפט כי התביעה למענק הפיצול נדחית מחמת התיישנות. פסק הדין מתייחס באופן ספציפי לעילת התביעה של מענק פיצול ואינו משפיע על היבטים אחרים של המקרה. ההחלטה בהוצאות בבקשה זו נשמרה עד תום ההליכים. יש לציין כי פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ונקבע דיון ליולי 2015 כדי לדון בהמשך ההליכים. פסק הדין הדגיש את המשמעות של הגשת תביעה בזמן ובדייקנות, ודחה את התביעה המתוקנת בשל שיהוי התובעים בעמידה על זכויותיהם.