ת"פ 28951-12-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בחוקיות מעצרו של נאשם שנתפס נוהג ברכב גנוב. השופט מסכם את הדין הרלוונטי בנוגע למעצר על ידי אנשים פרטיים, המאפשר לאזרח לעצור אדם אם אותו אדם עבר עבירת אלימות, עבירה, גניבה או עבירה הגורמת נזק ממשי לרכוש בנוכחות המעכב, ואם קיים חשש שהחשוד יימלט או שזהותו אינה ידועה. במקרה זה, השופט קובע כי מעצרו של הנאשם על ידי שוטר סיור ומתנדב משטרתי היה כדין, שכן עבירת גניבת הרכב בוצעה בנוכחות הסיור, ולסייר היה חשש מוצדק שהנאשם יברח. בנוסף, השופט מדגיש כי פעולות הסיור היו מידתיות למצב ונועדו למנוע סכנה גדולה יותר לשלום הציבור. באשר לאיזוק של הנאשם, השופט מקבל את גרסתם של הסייר והמתנדב לאירועים ומגיע למסקנה כי מעשיהם היו כדין. השופט דן גם בדוקטרינת הפסילה השיפוטית ובעקרון ההגנה מפני הצדק, אך בסופו של דבר מחליט כי הראיות נגד הנאשם קבילות וכי לא הייתה פגיעה בתחושת הצדק וההגינות. השופט מדגיש את האינטרס הציבורי במאבק בגניבות הרכב ומציין כי הנאשם בחר שלא להעיד, דבר המחזק את ראיות התביעה. יתר על כן, השופט מוצא את גרסת הנאשם לאירועים בלתי הגיונית ובלתי אמינה. לפיכך, השופט קובע כי הנאשם אשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, הכוללות גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון וביטוח וכניסה לישראל שלא כדין. פסק הדין ניתן בנוכחות הנוכחים באולם, ובכך הסתיים התיק.