פ"ל 6195-03-21

תקציר

הנאשם הורשע בעבירות על סעיפים 67 ו-10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, וכן בעבירת ביטוח, והודה במיוחס לו. עובדות כתב האישום קובעות כי הנאשם נהג בזמן פסילה מלעשות כן, לאחר צו פסילה של 5 חודשים. גם רישיונו פג מאז 2013, מה שמציב אותו על גבול הנהיגה ללא רישיון. בהיעדר הסדר טיעון, קיבל בית המשפט תסקיר שירות מבחן ונציב שירות בקהילה לפני שגזר את דינו של הנאשם. המדינה הדגישה את עברו הקודם של הנאשם וביקשה עונש של 9 חודשי מאסר, בעוד ההגנה טענה לעונש ממוקד שיקום כפי שהמליץ שירות המבחן. השופט הסכים כי שיקולי השיקום ראויים למשקל, אך גם הכיר בחומרת העבירות ובעברו הקודם של הנאשם. בתוך כך, גזרה השופטת על הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל, לצד הפעלת שני עונשי מאסר על תנאי, בסך הכל 9 חודשי מאסר בפועל לצורכי שיקום. בנוסף, השופט הטיל פסילות שונות, התחייבויות כספיות והפעיל התחייבויות כספיות קודמות. גזר הדין נועד לאזן בין שיקום להרתעה תוך התחשבות בנסיבותיו של הנאשם ובערכים המוגנים הנלווים לעבירות. לנאשם יש זכות ערעור תוך 45 יום.