ת"א 27261/04

תקציר

מדובר במקרה של תובע תאגיד בנקאי וערב מתגונן. הנתבע חתם על כתב התחייבות להבטחת הלוואה שנטל חייב מהבנק התובע. לטענת התובע, החייב לא החזיר את ההלוואה, והבנק, לאחר שלא הצליח לגבות את החוב, החליט לתבוע את הנתבע. הנתבע טען כי יש לשחררו מכל התחייבות משום שהבנק לא הודיע לו על אי פירעון החייב במשך כ-6 שנים. עוד טען כי הבנק לא העביר כספים מחשבונו של החייב לכיסוי החוב והעדיף לאפשר לחייב לחרוג מגבולות חשבונו. הבנק טען כי שלח לנתבעת מספר מכתבי התראה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבע לא קיבל כל מכתבי התראה מהבנק בדבר אי פירעון החוב. הבנק גם לא הציג כל ראיה לכך שהמכתבים נשלחו, כגון אישור בדואר רשום. בית המשפט ציין כי מצופה מהבנק, כגוף מקצועי גדול, לנהל רישומים מסודרים, דבר שלא עשה. כמו כן נמצאו סתירות בעדויות עדי הבנק. בית המשפט קבע כי על הבנק חלה חובת גילוי כלפי הערב הנתבע וכי הוא הפר חובה זו. בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי לו היה מודיע לו במועד, היה פועל למזעור הנזק. באשר לטענותיו האחרות של הנתבע, מצא בית המשפט כי הבנק פעל כדין בניכוי כספים מחשבון הלוואה אחר של החייב לכיסוי חלק מההלוואה המובטחת. עוד אישר בית המשפט כי הבנק איפשר לחייב העיקרי לחרוג ממסגרת האשראי שלו ללא פיקוח. לסיכום, דחתה השופטת את התביעה נגד הנתבע עד לגובה החוב ביום בו הפסיק החייב העיקרי לעמוד בתשלומים. הנתבע חויב לשלם מחצית מהסכום הנקוב בתביעה, 5,474 ₪, בצירוף ריבית מיום 24.2.04 ועד למועד התשלום בפועל. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.